פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   פרשת "פינחס"

 

לק"י, ד"ר מוטי גולן, לימודי יהדות ואקטואליה, פ"ת
למה פינחס זכה לברית כהונת עולם
פינחס בנו של אלעזר הכוהן ונכדו של אהרון הכוהן והמוזכר בתחילת פרשת השבוע, פרשת "פינחס", הוא "הלוחם" המהולל והנודע בשערים ואשר בגלל יוזמה אישית וגבורה מופלאה זכה לקבל מהקב"ה את "אות הגבורה", העיטור הגבוה ביותר שאדם זוכה לקבל לאחר שהוא חוזר משדה המערכה, המלחמה והקרב. "ועדת הפרס האלוהית" שבחרה בפינחס נימקה את החלטתה ההיסטורית כהאיי לישנא: "במלחמת התרבות וההישרדות אשר פרצה בין מואב ובנותיו ובין עם ישראל וגבריו (כשישראל עדיין לא היו מוכנים ומיומנים פיזית ורוחנית) פינחס גילה תושייה, יוזמה, גבורת לב וזרוע ובעיקר חוסר פחד עד כדי סיכון חייו. פינחס הצליח לעצור את המגפה שקטלה ב"חיילי צא"ל" [=צבא אמוני להקב"ה] 24000 אנשים, נשים וטף. בכך, פינחס מיגר את הסכנה הקיומית, פיזית ורוחנית, שנשקפה לעם. ועל כך, ראוי הוא לקבל את אות הגבורה, העיטור הגבוה ביותר בישראל". יש לציין, שכל כלי המדיה והתקשורת פרסמו את דבריו הקצרים של משה רבנו בעת שהעניק לפינחס את הפרס: "פינחס מצטרף וישמש ככוהן גדול עוד בחיי אביו וכהונה תהיה לזרעו ולזרע זרעו ותימשך לעד ולנצח נצחים. דמותו ההירואית תונצח בפנתיאון השמות הנצחיים והאלמותיים של העם היהודי ותשמש מודל לחיקוי לדורו כמו גם לדורות הבאים".
לאחר הטכס רב הרושם והמכובד נתגלע ויכוח נוקב, כדרכם של "יהודים טובים" במהלך ימי היסטורייתם, בין המצדדים בעד ובין המצדדים נגד. אלה שבעד אמרו: מגיע לו!. הוא הציל, הוא עשה, הוא פעל...והוא האיש שתורתנו הקדושה מציינת מפורשות שהוא "השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי...הנני נותן לו את בריתי..." וחז"לנו ע"ה הוסיפו ושיבחו את דמותו המיוחדת של פינחס בקובעם [סוטה מ"ג. ומדרשים]: "פינחס הוא אליהו הנביא. פינחס הוא משיח/משוח מלחמה. פינחס נהיה למלאך ה', חי וקיים לעולם ומבשר הגאולה בקץ הימים". ולעומתם, אלה שכנגד אמרו: לא מגיע לו!. אמנם, הוא פעל ועשה מה שאחרים לא עשו. אבל, כיצד הוא מעז לעשות דין לעצמו, "לקחת את החוק בידיו/לידיו" ולרצוח בדם קר "זוג אוהבים תמימים אשר כל 'חטאם' היה שתינו אהבים יחדיו" [מדרש גם]. יש לציין שחלקם אף ביזה את "הייחוס המשפחתי" של פינחס באומרם: כיצד העז פינחס, שהוא נכד לפוטיאל [=יתרו] "שפיטם עגלים לעבודה זרה" [סוטה מ"ג.] להרוג נשיא שבט חשוב בעם ישראל. וחלקם, אף ניסה לפגוע בפינחס פיזית אילולי נשלח מלאך ה' והצילו, כדבריהם [במדבר רבה כ', כ"ה]: "עמדו בני שבט שמעון לפגוע בו וירד המלאך ונגף בהם". יש לציין שהדיו של הוויכוח הנוקב הנ"ל ובקצרה, עדיין מהדהד בימינו אנו. ואכמ"ל.
אשר על כן, שאלתנו היא: על מה ולמה ומהי הסיבה שפינחס זכה ל"ברית כהונת עולם"? ויתרה מכך, אם באופן פרטי, באופן אישי לפינחס הגיע הפרס על פעולתו ההירואית מדוע ולמה הדבר נעשה באופן ציבורי, באופן כללי, קרי: למה גם עם ישראל אמור "להרוויח" מנתינת הפרס לפינחס? מדוע גם עם ישראל נוטל ולוקח חלק בקבלת הפרס בכך שפינחס נהפך להיות הכוהן הגדול גם על עם ישראל?! אתמהה.
ונראה לנו לתרץ ולקבוע שכל מה שעשה פינחס לא היה, חלילה, להאדרת שמו ולפרסומו האישי. כל מה שעשה פינחס היה בשביל ולמען עם ישראל וכבר חז"ל ציינו זאת לשבחו, כדבריהם [זבחים ק"א:]: "לא נתכהן פינחס אלא עד שהרגו לזמרי ועשה שלום בין השבטים" ואותו פינחס שעפ"י המדרש [ויקרא רבה א', א'] "רוח הקודש הייתה שורה עליו ופניו היו בוערות כלפידים" היה "הלפיד לפני העם" בכך שהשיב ושיכך את חמתו ואת כעסו של הקב"ה כלפי העם שנאמר: "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי". ולא רק זאת. אלא, פינחס הסיר לחלוטין את הבושה והחרפה שהייתה אמורה להיות נחלתם של ישראל כדבריהם במדרש [שוחר טוב ט"ו, ו']: פינחס שהיה משבטו של לוי הרג לזמרי שהיה משבטו של שמעון [וזאת] "כדי שלא יהיה חרפה על ישראל". וכעת יובן, לטענתנו, מה הייתה כוונתה המפורשת של התורה בהוסיפה ובייתורה של המילה "בתוכם" במשפט: "בקנאו את קנאתי בתוכם". קרי: אף שהקב"ה "מודה" שפינחס "קינא את קנאתו" ועשה זאת "כדי שלא יחולל שמו הגדול" [מדרש גם], מכל מקום, הקב"ה מעיד עליו שעשה זאת כשהוא "בתוכם", כלומר: בתוך העם, לתוך העם, בשבילם ולמענם. אי לזאת, ראוי הוא פינחס לקבל את הפרס לא רק באופן אישי ובאופן פרטי אלא בעיקר באופן כללי באופן ציבורי. והמשל הבא (שעליו הוספתי "נופך אישי" ואשר שלחו אלי ידי"ן, הרה"ג ר' רון אל אהרון רב מקומי ב"עיר האבות", באר שבע) מסביר ומדגיש את עיקרו של הרעיון שציינתי לעיל, כדלקמן: משל לספינה גדולה ועליה מאות נוסעים ששטה לה בשקט ובשלווה בין גלי הים הסוערים ובא אדם אחד הנקרא "קדחי" ורצה לחבל בספינה ולהטביעה ע"י קדיחת חור בקרקעית הספינה. הקברניט/רב החובל וקציניו כמו גם שאר הנוסעים היו "בשוק", פעורי פה והמומים ולא יכלו לעשות דבר. אחד מן הנוסעים המכונה "פינחס בעל הפרס" קם ממקום מושבו "והשבית" את "קדחי הרשע". כל הנוסעים מחאו כף והודו לו בחום. הקברניט אף העניק לו פרס מיוחד על "תושייה, לקיחת אחריות ויוזמה פרטית" ובדברי השבח הוסיף ואמר: "לא רק שפינחס הציל עצמו מסכנת הטביעה ואת כבודי כמנהיג הספינה, אלא פינחס קם מתוככם ולתוככם ועשה בשבילכם ולמענכם. על כך, ברור שראוי הוא לפרס אישי ופרטי. ברם, יהא זה פרס מכובד אשר יבטא גם את 'הרווח' שנהניתם ממנו כולכם". ודו"ק.
לק"י, ד"ר מוטי גולן, לימודי יהדות ואקטואליה, פ"ת
 
חשיבותם של מועדי ישראל והשבת
 
פרשת השבוע, פרשת "פינחס" מונה קס"ח פסוקים וסימנך: "לחלק" וזהו רמז מובהק להוראתו של הקב"ה למשה [פרק כ"ו פסוקים נ"ב – נ"ו] שארץ כנען, ארץ ישראל העתידית, תחולק לנחלה לשבטי ישראל אמנם "על פי הגורל", קרי: "רוח הקודש", עפ"י דברי חז"ל. ברם, יש "לדאוג" למציאות של: "לרב – תרבו נחלתו ולמעט – תמעיט נחלתו".
כמו כן, פרשת השבוע כוללת מיגוון נושאים שאין זה המקום והזמן להרחיב ואחד מהם מופיע בשני פרקים [כ"ח וכ"ט], והוא: "קרבנות הציבור", ובמיוחד "קרבנות המוספים" שהיו מוקרבים בימי החול, בימי השבת ובימי המועדים/חגי ישראל, כמו למשל: בראשי חודשים, בשלושת הרגלים, בראש השנה [="יום תרועה"], ביום הכיפורים וביום שבת קודש. אין ספק שעניין זה הנאמר כאן הוא המשך והשלמת העניין שבפרשת "אמור" [ויקרא פרק כ"ג].
במאמרנו קצר זה לא נעסוק במצוות הקרבנות אלא, באחד מן הרעיונות המגולמים במהותם של "השבתות והימים הטובים אשר ניתנו לעם ישראל" כפי שהוא בא לידי ביטוי בדבריהם של חז"ל במספר מקורות, כדלקמן –
מועדי/חגי ישראל (כולל שבת) – באופן כללי וימי ראש השנה ויום הכיפורים – בפרט, ניתנו לעם ישראל, בין היתר, "כדי שיהיו עסוקים בתורה ובתשובה". רעיון החזרה בתשובה, המחילה, הכפרה והסליחה, לטענתנו, אינו "נחלתם" הבלעדית של "הימים הנוראים" בלבד, כלומר: במחזוריות של פעם בשנה. אלא, אדרבא!, ניתן לבצע זאת גם במחזוריות של פעם בחודש, ואפילו פעם בשבוע. הא כיצד? –
פעם בחודש, בראשי חודשים. שנאמר [מתוך תפילת המוסף של ר"ח]: "ראשי חודשים לעמך נתת, זמן כפרה לכל תולדותם...". וזהו המקום להזכיר ש"יום כיפור קטן", הוא כינוי לערב ר"ח ואשר רבים נוהגים לעלות ולהשתטח על קברות צדיקים ו/או להתענות בהם [כפי שהנהיג בשנת של"ג, המקובל הצפתי הרמ"ק, הלוא הוא ר' משה קורדובירו זצ"ל].
ופעם בשבוע, ביום השבת. היום קדוש והמקודש ביותר בלוח השנה העברי עוד "מששת ימי בראשית" משום שביום זה, הקב"ה שבת מכל מלאכתו, ברכו וקידשו לעולמים. יום מיוחד שעליו אמרו חז"ל [שבת דף י' ע"ב]: "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. לך והודיעם". ומלבד יתרונותיה, סגולותיה ומסוגלותה של השבת הקדושה, יש בה, יש במהותה ועצמיותה את הכוח ואת העוצמה (הרוחנית): למחול, לכפר ולסלוח למי שמשמרה כהלכה. קביעתנו זאת מסתמכת על מספר מקורות חז"ל ובעיקר על דבריהם של חז"ל [שבת, דף קי"ח:]: "כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש – מוחלין לו. שנאמר: "אשרי אנוש יעשה זאת...כל שומר שבת מחללו" [ישעיהו נ"ו, ב']. אל תקרי: מחללו, אלא מחול לו".
נישא תפילה לבורא השבת והעולם, שיעזרנו לשמור שבת כהלכתה. או אז, יתקיימו בנו דברי נביאנו, נביא החורבן והנחמה [ישעיהו נ"ח, י"ג – י"ד]: "אם תשיב משבת רגלך...וקראת לשבת עונג...אז תתענג על ה'...והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פי ה' דיבר".

Go Back  Print  Send Page

פורום