פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported

 תקציר לפרשה בשלח
 
  בני ישראל יוצאים ממצרים לכוון מדבר סיני, פרעה וצבאו רודפים אחריהם, בנתיים הקב"ה מאט את קצב
ההתקדמות של המצרים, בני ישראל המבוהלים צועקים אל משה שיציל אותם, משה נוטה את ידו והים נבקע, ובני ישראל עוברים בו, והמצרים...... טובעים בים!
משה והעם שרים את שירת הים ואליהם מצטרפים מירים וכל נשות ישראל.
 
   העם החל את מסעו במדבר ותלונות רבות מגיעות מבני ישראל למחסור באוכל, הקב"ה מצידו מוריד מן מהשמים, בעקבות כך מקבלים בני ישראל גם את הציווי הראשון על שמירת השבת,  משם בני ישראל ממשיכים לרפידים , ושוב מתלונן העם על מחסור במים, הקב"ה מצווה על משה להכות בסלע, ומן הסלע יוצאים מים לשתייה.
 
   בסוף הפרשה אנו עדים למלחמת עמלק, יהושוע מוביל את הצבא לנצחון, כאשר משה מסייע לעם ישראל כשהוא מרים את ידיו לאורך כל הקרב!  הקב"ה מבקש ממשה לכתוב לזיכרון שיש לו מלחמה נצחית בעמלק.
 
        אז מה ניתן ללמוד מהפרשה הזו, בחרתי להאיר 2 נקודות ללמוד...?
 
        1. על הפסוק "...אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"
 
   ראשית הקב"ה מלמד אותנו קורס במבוא לפסיכולוגיה, העם שראה וחווה חוויות עוצמתיתות רבות:             עשר המכות, שחרור משיעבוד של מאות שנים, נרדפים על ידי המצרים, קריעת ים סוף, וואו כמה התרגשויות "ליום אחד", אז ברור לקב"ה שהכיר את תכונותיו ואופיו של הדור שהעם לא יהיה מסוגל להתמודד עם מלחמה אז מה הוא עושה? מאריך לעם ישראל את הדרך העיקר לא להפגש עם האויב ומונע מהעם ל"התפרק" ולהרים ידיים, כי מכאן הדרך תיהיה קצרה לחזור למקום הנוח והמוכר "הרגלים" שהכי קל לחיות איתם!
 
הבהרה- הקב"ה מלמד אותנו יסוד גדול שבין אם אנחנו הקב"ה, מנהלים, הורים ומחנכים עלינו להתבונן ולנתח את המצב בו נמצא הצד השני, מבחינת גילו, מעמדו, מצבו הנפשי, הגופני , הרגשי ובכך להתאים  את הכלים בהם נשתמש, השיטות בהם נעבוד, את הבקשות אותם נבקש ונדרוש , כמה חמלה צריך, מה רמת הכבוד ואהבה שצריך לתת ולהעניק וכמו שאמר שלמה המלך במשלי - חנוך לנער על פי דרכו
 
      2. קראתי בעיון את הפרשה ואני עושה ככל שביכולתי לדון את עם ישראל לכף זכות, יחד עם זאת אני שואל את עצמי שלה קשה ונוקבת היתכן שלאור הניסים הגדולים, השמירה הצמודה של בורא עולם , האוכל מהשמים, מים מהסלע והעם ממשיך בשלו,  תלונות, דאגות, פחדים  הייתכן?    מה עוד יבקש האדם?
 
     המסקנה שלי ברורה ופשוטה וכאן הלימוד, לא משנה כמה ניסים נחווה, לאילו דרגות ריגוש נגיע, עד כמה פעמים נראה את הקב"ה, האדם וכך יצר אותנו הבורא , חייב לעבור תהליכים בעצמו , לבנות לבנה על לבנה, להעמיק בשורשים, להכין יסודות לחיים, להתקדם בצעדים קטנים, לפעול כל הזמן, להכשל ולהצליח, והעיקר להמשיך לעשות בעצמו ורק כך יוכל לקנות ( "קניין" ) את מה שהשיג, כי כל שאר החוויות הרגעיות, הגדולות שיהיו , עשר מכות, עמוד ענן, קריעת ים סוף, מן משמים , מים מהסלע אינן משפיעות על האדם לאורך זמן אלא לרגע קצר ועכשווי  ולכן עם ישראל לא יכל שלא לדאוג, שלא להתלונן ושלא לפחד, כי כל מה שחוו, לא היו מקניין עצמי אלא מניסים עוצמתיים, רגעיים ונקודתיים.  וכאן חובתי להזכיר ולצטט מתוך חז"ל   "הווי דן כל אדם לכף זכות"          
בברכת שבוע פורה וחג ט"ו בשבט שמח

--

נתן צ'פניק

שלח לחבר הדפס
שתף

פורום