פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
  קובץ word חוברת למדריכי רכיבה >> 

 רכיבה על אופניים במרחב העירוני
מידע, נהלים והנחיות לצוותי הדרכה
 
א.      רכיבה על אופניים – נתונים כלליים
·        מאפיינים של רוכבי אופניים
·        גורמים להיפגעות ולתאונות דרכים
·        אמצעים להפחתת היפגעות של רוכבי אופניים
 
  ב. הכרת האופניים - ציוד בטיחות ותחזוקה
  • הכרת האופניים
  • ציוד בטיחות נלווה ותחזוקה
 
ג.       מסלולי רכיבה והתנהגות רוכבי אופניים
·        סוגים של מסלולי רכיבה
·        התנהגות הרוכבים
 
ד.      מיומנויות וטכניקה ברכיבה על אופניים 
           
ה.     תמרורים, חוקים ותקנות תעבורה
 
ו. שיטות הוראה-למידה
·        שיטת הביאור (Expository Mode)
·        שיטת החקר (Inquiry mode)
·        שיטת ההדגמה (Demonstration Mode)
·        שיטת הפעלתנות (Activity Mode)
·        רכיבי הצלחה בעבודת המורים עם תלמידים
 
ו.         ז. דוגמאות למערכי שיעור לתלמידים
·        שיעור 1: למה לרכוב על אופניים? - על-פי שיטת הביאור
·        שיעור 2: הכרת האופניים – על-פי שיטת ההדגמה
·        שיעור 3: רכיבה בטוחה על אופניים – על-פי שיטת החקר
·        שיעור 4: רוכבים על אופניים בעיר – על-פי שיטת הפעלתנות
על אודות העֶרכה
מדי שנה נפגעים ילדים רבים בתאונות בעת רכיבה על אופניים. בממוצע נהרגים בכל שנה שישה ילדים רוכבי אופניים גילאי  17-0. הרוב המכריע של הנפגעים נפצעים בתאונות ללא מעורבות כלי רכב נוסף. מנתון זה יובן שהסיכון לפגיעות של ילדים קשור לעצם הרכיבה על אופניים. גם רוכבים מנוסים לא חסינים מפגיעות ובוודאי לא בני נוער שסך שנות ניסיונם ברכיבה על אופניים אינו גדול במיוחד.
השאיפה של כולנו היא להוריד לאפס את מספר הנפגעים ותאונות הדרכים בקרב רוכבי אופניים ובקרב כלל משתמשי הדרך העירונית והבין-עירונית.
ערכה זו נולדה מתוך הבנת החשיבות של נושא הרכיבה על אופניים בכלל והבנת החשיבות של הקניית הרגלי רכיבה בטוחים במרחב העירוני בקרב תלמידי חטיבות הביניים ומשפחות בפרט. הערכה מדגישה היבטים בשני רבדים מרכזיים: האחד, לומדים מבוגריםהמשתתפים בסדנה שמתבססת על עקרונות האנדרוגוגיה (הלומד המבוגר). הרובד האחר הוא הלומדים הצעירים, קרי, תלמידי חטיבת הביניים שיקבלו במסגרת בית הספר הדרכות בנושא מבוגרי הסדנה.
ההשתלמות מיועדת למדריכים ולאנשי חינוך בעלי ידע קודם בהדרכת רכיבה על אופניים המעוניינים להתמקצע בנושא רכיבה בטוחה על אופניים במרחב העירוני. מטרת העל של ההשתלמות היא לצייד את המשתתפים בגופי ידע ובכלים העוסקים ברכיבה עירונית תוך שימת דגש במיומנויות הדרכה ובשיטות הוראה המותאמות לבני נוער מתוך האמונה והחובה להנחיל לתלמידים גילאי חטיבת הביניים ולהטמיע בקרבם הרגלי רכיבה בטוחים בדרכם לבית הספר וחזרה ממנו ובכל שימוש אחר.
הערכה כוללת: חוברת הדרכה, מצגת, מאמרים וקישורים לאתרים רלוונטיים.
"לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא".
(משנה, מסכת סנהדרין ד, ה)
 
הערה: מטעמי נוחות חלק מן הפרקים כתובים בלשון זכר, אך הם מכוונים לגברים ולנשים כאחד.
 
מבוא
בעשורים האחרונים הולכים וגוברים הרגלי הליכה ברגל ורכיבה על אופניים בקרב קהלים שונים בחברה הישראלית, ורוכבי אופניים הופכים לחלק מן הנוף. רכיבה על אופניים נתפסת היום כאחד מענפי הספורט הבריאים ביותר, כדרך מועדפת לבילוי ולפנאי וככלי תחבורה למטרות התניידות קלה ברחבי העיר. יותר ויותר אנשים רוכבים על מדרכות מסומנות, על כבישים ועל שבילים.
 
מחקרים מצביעים על יתרונות בריאותיים ואישיים שיש לרכיבה על אופניים. בהיבט הבריאותי, היתרונות מתמקדים בהורדת הסיכון למחלות לב, בהארכת תוחלת החיים, במניעת השמנה, בהורדת לחץ הדם, וכן בהקטנת הסיכון לתחלואה בסוכרת, באוסטיאופורוזיס ובסוגים שונים של סרטן. נוסף על כך, ברכיבה על אופניים מופחת העומס על המפרקים שנושאים את משקל הגוף, ולכן הסיכוי לפציעה במפרקים האלה נמוך יותר. בהיבט האישי, הרכיבה על אופניים משפיעה על מצב הרוח ומורידה את רמת המתח, הדיכאון, הכעס והעייפות. כמו כן אפשר להצביע על יתרונות הרכיבה על אופניים בהיבטים כלכליים, תיירותיים וחברתיים.
 
נוסף על היתרונות המוזכרים לעיל, רכיבה על אופניים מגיל צעיר חשובה ומשמעותית מכיוון שהיא תורמת לבריאות הילדים ולאיכות החיים גם במהלך חייהם הבוגרים. הרגלי רכיבה נכונים ובטוחים של ילדים ושל בני נוער לבית הספר, לבילוי בעיר ולמטרות שונות אחרות מפתחים מיומנויות של עצמאות, מעלים את הדימוי העצמי, מעודדים קשרים חברתיים ומקנים הרגלי תזונה נכונים.
 
למרות היתרונות שרכיבה על אופניים מעניקה לילדים ולבני נוער, על-פי הספרות המקצועית הורים מעדיפים להסיע את ילדיהם ברכב לבית הספר, לחוגים או לכל פעילות אחרת. היום יותר מאשר בעבר הורים מונים שתי סיבות עיקריות להעדפתם להסיע את ילדיהם בכלי רכב. הסיבה הראשונה היא מרחקי הליכה גדולים בין מקום המגורים לבין מקום בית הספר, והסיבה השנייה היא סיכוני תחבורה האורבים בדרך לבית הספר ועלולים לגרום לתאונות.
 
בהתחשב במגמות התפתחות אלה ובשינויים בהרגלי ההתניידות של מבוגרים וצעירים במרחב העירוני עולה הצורך לפתח תכניות התערבות מערכתיות לקידום רכיבה בטוחה לבית הספר או לכל פעילות אחרת תוך שימת דגש בשיפור התנאים הסביבתיים, העלאה של רמת הבטיחות בסביבות המגורים ובתי הספר והתאמתם לרוכבי אופניים ולהולכי רגל.
מטרות
מטרת העל של התכנית היא להכשיר מדריכים לרכיבה בטוחה על אופניים אשר בתום ההכשרה יכשירו תלמידים בחטיבת הביניים במערכת החינוך לרכוב על אופניים במרחב העירוני.
 
ברמת המדריכים:
·        רכישת ידע והבנה של עובדות, מושגים, חוקים ועקרונות ברכיבה בטוחה על אופניים;
·        הקניית כלים ומיומנויות לרכיבה בטוחה על אופניים ולשליטה עצמית;
·        הקניית מתודות של הדרכה והוראה לתלמידים בחטיבת הביניים;
·        פיתוח מודעות לרכיבה בטוחה על אופניים;
·        הכרה והבנה של מצבים תחבורתיים במרחב התעבורתי;
·        פיתוח היכולת לאפיין ולהבין מערכות מורכבות ברכיבה על אופניים;
·        הבנת ההשפעות ההדדיות שבין משתמשי דרך שונים;
·        פיתוח היכולת להגיב נכון תוך כדי רכיבה ולמנוע פגיעות או תאונות;
·        הכרת מסלולי רכיבה ושבילי אופניים במרחב העירוני;
·        הקניית מיומנויות של רכיבה כפרט וכקבוצה.
ברמת התלמידים:
·        הכשרת התלמידים והדרכתם כרוכבי אופניים וכמשתמשי דרך אחראיים;
·        הקניית ידע של חוקי תעבורה ובטיחות בדרכים, טיפוח מודעות לחשיבותם והקניית הרגלים לשמירתם ולהטמעתם;
·        צמצום מעורבותם של תלמידים בתאונות דרכים;
·        הנחלת ערך האחריות האישית והטמעתו בהקשר של רכיבה בטוחה על אופניים;
·        הקניית הרגלי התנהגות כרוכבים במרחב התעבורתי שבו שותפים משתמשי דרך נוספים;
·        יצירת שינוי בתפיסות ובעמדות בהקשר של רכיבה על אופניים ובטיחות בדרכים;
·        הטמעה והפנמה של כללי בטיחות בדרכים בקרב תלמידים.
 
א. רכיבה על אופניים – נתונים כלליים
*מתוך סקר האופניים 2010
·        מאפיינים של רוכבי אופניים
לרכיבה על אופניים יתרונות רבים: היא תורמת לאיכות הסביבה, שומרת על כושרו ועל בריאותו של הרוכב ומהווה אמצעי תחבורה זול ונגיש.
שוק האופניים בישראל הכפיל את עצמו בעשור האחרון, וקצב הגידול השנתי שלו עולה בממוצע ב-10% (צאיג, 2010).
 
נתוני סקר על חגירת קסדות בקרב רוכבי אופניים שנערך בשנת 2010 מראים כי רוב רוכבי האופניים הם גברים -83% (ראו איור 1), 75% מרוכבי האופניים הם בני 49-12 (ראו איור 2) ו-81% מרוכבי האופניים הם חילונים (ראו איור 3).
איור 1: התפלגות רוכבי אופניים בישראל לפי מגדר, השוואה בשנים 2010-2009
איור 2: התפלגות רוכבי אופניים בישראל בשנת 2010 לפי קבוצות גיל
איור 3: התפלגות רוכבי אופניים בישראל בשנת 2010 לפי הגדרה דתית
 
 
·        גורמים לתאונות דרכים
מתוך מכלול הגורמים לתאונות דרכים מרבית המחקרים מצביעים על שלושה גורמים עיקריים: הגורם האנושי, הגורם התשתיתי והגורם המכני. גורמים אלה נכונים גם לנהגים של כלי רכב וגם לרוכבי אופניים.
הגורם האנושי - מצבו של האדם ודרכי התנהגותו על הכביש משפיעים רבות על התרחשותן של תאונות הדרכים. הגורמים העיקריים הם: חוסר תשומת לב, נהיגה עבריינית, אי-ציות לחוקי התנועה ונהיגה במצב של עייפות ושכרות. בקרב צעירים לחץ חברתי הוא מן הגורמים השכיחים לתאונות הדרכים.
הגורם התשתיתי - מצב התשתיות משפיע רבות על התנהגות הנהגים. כבישים לא מתוחזקים, כבישים ללא הפרדה בין נתיבים, תמרורים לא ברורים ושלטי הכוונה מעורפלים, כתמי שמן על הכביש, מפגעים בטיחותיים וחוסר תאורה עלולים לגרום לתאונות דרכים.
הגורם המכני - מצב כלי הרכב יכול להשפיע לא מעט על תאונות. מצב מכני רעוע של כלי רכב עלול לגרום לתאונה. למשל, מצב של כשל מכני שבו גלגל ניתק מהרכב, עלול לסכן את הרכב ולגרום להתהפכותו.
בתאונה בין כלי רכב לרוכב אופניים רוכבי האופניים פגיעים יותר, ומצבם גרוע יותר. אמנם חלק ניכר מהנפגעים בתאונות הדרכים הם הולכי רגל שנפגעים בערים, אך גם רוכבי אופנים חשופים לתאונות. לא תמיד הנהגים אשמים בתאונות במפגש עם רוכבי אופניים או עם הולכי רגל. לעתים רוכבי האופניים או הולכי הרגל אינם שומרים על כללי הבטיחות בדרכים, חוצים מעבר חצייה באור אדום, מתפרצים לפתע לכביש או רוכבים/הולכים בלילה בדרכים חשוכות ללא סימון מתאים.
 
חומרתן של תאונות אופניים גבוהה יחסית לכלי רכב ואף לאופנועים, הן בעיר והן בדרכים בין-עירוניות. אחד הגורמים העיקריים הוא היעדר מודעות של הרוכבים על אופניים לאמצעי בטיחות הכרחיים בעת רכיבה ולשמירה על מצב תקין של האופניים כמו אמצעי תאורה ובלמים יעילים.
 
 
 
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בחמש השנים האחרונות יש ירידה במספר רוכבי האופניים שנפגעו בתאונות דרכים בערים (ראו איור 4). בכל שנה נפגעו בממוצע 1,825 רוכבי אופניים בתאונות דרכים בערים.
איור 4: היפגעות רוכבי אופניים בתאונות דרכים בערים - לרבות נפגעים בתיקי תאונות "כללי עם נפגעים"
נתונים אלו מתבססים על תאונות של רוכבי אופניים שדווחו ו/או תוחקרו על ידי המשטרה, והם חלקיים בלבד מכיוון שיש תאונות רבות של רוכבי אופניים (עצמיות בעיקר) שאינן מדווחות כלל למשטרה.
הגורם העיקרי למרבית (56%) תאונות הדרכים שבהן היו מעורבים רוכבי האופניים בחמש השנים האחרונות הוא עבירת נהיגה של הנהג הפוגע. שיעור רוכבי האופניים שהיו מעורבים בתאונות דרכים בשל התנהגותם מסתכם ב-25%. ראו איור 5.
 
איור 5: מעורבות רוכבי אופניים בתאונות דרכים בשנים 2010-2006 לפי הגורם העיקרי לתאונה
עבירות הנהיגה השכיחות בקרב רוכבי אופניים אשר היו מעורבים בתאונות דרכים בשנים 2010-2006 הן: אי-ציות לרמזור (21%), סטייה מנתיב (18%) ואי-מתן זכות קדימה לרכב (12%). ראו איור 6.
 
איור 6: מעורבות רוכבי אופניים בתאונות דרכים בערים בשנים 2010-2006 לפי עבירת הנהיגה
אי-ציות, אי-מתן, אי-שמירה, פנייה
 
קבוצות הגיל הפגיעות ביותר בקרב רוכבי אופניים ביחס לשיעורן היחסי באוכלוסייה הן ילדים (14-5) ובני נוער (19-15). ככל שהגיל עולה, כך קטן הסיכוי להיות מעורב בתאונה כרוכב אופניים. ראו איור 7.
 
איור 7: היפגעות רוכבי אופניים ב-2009 לפי קבוצות גיל ל-10,000 מעורבים
 
 
 
אמצעים להפחתת היפגעות של רוכבי אופניים בתאונות
בר-און (2010) מציגה דרכים מגוונות להפחתת היפגעותם של רוכבי אופניים, והעיקריות שבהן: הפרדה תשתיתית, הגדלת נִראוּת, שימוש בקסדות, התקנת אמצעים טכנולוגיים לרכבים ממונעים ומתן זכות קדימה לרוכב האופניים בצמתים.
 
 
הפרדה תשתיתית
התאמת התשתית היא האמצעי היעיל ביותר לשיפור בטיחותם של רוכבי אופניים ולהורדת שיעור ההרוגים מקרבם. כדי להפוך את התשתיות לבטוחות יותר עבור רוכבי אופניים יש ליצור הפרדה מרבית בינם לבין כלי רכב ממונעים. כמו כן יש לוודא שבמקרים שבהם המפגש בין רוכבי אופניים לבין כלי רכב אחרים הוא בלתי נמנע, אמצעים שונים (תשתיתיים ואחרים כגון תמרור) יעודדו את כלי הרכב האחרים להאט את מהירות נסיעתם.
שבילי אופניים הם אחת הדרכים לבצע הפרדה בין רוכבי אופניים לכלי רכב. סימון שבילי האופניים צריך להיעשות בצורה ברורה כדי שרוכבי האופניים ומשתמשי הדרך האחרים יזהו אותם בקלות. יש גם להקפיד ששבילי האופניים המופרדים יהיו סלולים (באספלט או בבטון). כיום עיריות רבות בישראל ובעולם מתכננות ובונות שבילי אופניים. בעשותן זאת עליהן להעדיף בניית רצף של קטעי דרך וצמתים על פני פזורות של שבילים.
פתרון תשתיתי נוסף ליצירת הפרדה בין רוכבי אופניים לכלי רכב הוא "רחוב אופניים". רחוב אופניים הוא רחוב באזור מגורים המשמש ציר מרכזי לרוכבי אופניים. באזור זה לכלי הרכב הממונעים יש קדימות משנית בכל הנוגע לתכנון התשתית (SWOV, 2009). אמנם יעילותו של אזור המוגדר כרחוב אופניים טרם הוכחה, אך אם האזור נבנה על-פי עקרונות בטיחות בני-קיימא, כגון שימוש בשבילי אופניים מופרדים וריכוז רוכבי האופניים לשביל מרכזי אחד, אזי אפשר לצפות לשיפור ברמת הבטיחות של רוכבי האופניים.
נִראוּת
הגדלת נראות של רוכבי האופניים כוללת אמצעים המיועדים לרוכבי אופניים ואמצעים המיועדים לכלי רכב ממונעים.
מחזיריאור - שימוש במחזירי אור ובפנסים נועד להגביר את נראותם של רוכבי אופניים בעיני משתמשי דרך אחרים (כגון נהגי רכבים). גורם מרכזי בתאונות שבהן מעורב רוכב אופניים בסביבת כביש הוא אי-נראותו של רוכב האופניים בזמן בעיני הנהג. התקנת מחזירי אור על האופניים ולבישת בגדים עם חומרים מחזירי אור מעלות באופן משמעותי את הנראות של רוכב האופניים בשעות החשיכה. בשעות היום לבישת בגדים בהירים תסייע להגדיל את נראותו של רוכב האופניים.
מדינות שונות באירופה מחייבות בחוק שהאופניים יהיו מצוידים במחזיר אור אחורי, במחזירי אור על דוושות האופניים, במחזירי אור על הגלגלים ולרכיבה בחשיכה גם בפנס קדמי ואחורי. גם בישראל על-פי תקנות התעבורה "לא ירכב אדם על אופניים אלא אם הם מצוידים בכל עת במחזיר אור אחורי". כמו כן  "לא ירכב אדם על אופניים בזמן תאורה [משמע בשעות החשיכה] אלא אם מאיר בהם פנס קבוע מלפנים המפיץ אור לבן...; מאיר בהם פנס קבוע המפיץ אור אדום מאחורי האופניים; יש מחזירי אור בצבע צהוב על דוושות האופניים...".
מסקר שערכה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בשנת 2009 בנושא זה עלה כי רוב רוכבי האופניים, בני 18+, מצוידים באמצעי אחד לפחות להגברת הנראות. עם זאת,  ל-8% מקרב רוכבי אופניים מהמגזר היהודי ול-17% מקרב רוכבי אופניים מהמגזר הערבי אין באופניים אף אחד מעזרי הנראות המומלצים. אמצעי נפוץ להגברת הנראות הוא מחזירי אור קדמי ואחורי או פנסים לאופניים, ושימוש במחזיר אור על הגוף נפוץ פחות.
הגדלת שטח שדה הראייה של נהגים - הגדלת הנִראות של רוכב האופניים נעשית גם באמצעים המכוונים להגדלת שדה הראייה של הנהגים. לדוגמה, מערכות לשיפור שדה הראייה המותקנות במשאיות יכולות לפתור את בעיית "השטחים המתים" ולצמצם את מספר התאונות הנגרמות עקב גורם זה. לפיכך במדינות האיחוד האירופי, החל משנת 2002, יש חובה להתקין במשאיות מראה קדמית ומראות בעלות זוויות רחבות, ואכן מספר התאונות שנגרמו עקב בעיית "השטחים המתים" בשנים 2002 ו-2003 היה נמוך בהשוואה לשנים קודמות. עם זאת, מחקר שבדק את הסיבה לירידה במספר התאונות, מצא כי מקורה בתשומת הלב הציבורית הרבה שניתנה בשנים אלה לתאונות שבהן היו מעורבות משאיות ולא דווקא בצמצום הפיזי של גודל "השטחים המתים".
קסדות
כל רוכב המעורב בתאונה או נופל בזמן רכיבה על אופניים מוּעד לסבול מפגיעת ראש, ואכן 30% מפגיעות של רוכבי אופניים הן פגיעות ראש. אשפוז ומוות כתוצאה מרכיבה על אופניים בדרך כלל קשורים בפגיעת ראש. קסדות אופניים מפחיתות ב-88%-63% את הסיכוי לפגיעת ראש ולפגיעת מוח של רוכבי אופניים בכל הגילאים. חבישת קסדה מפחיתה פגיעות ראש במידה דומה בתאונות שבהן מעורב רכב מנועי (69%) ובתאונות אחרות (68%).
 
אף כי חבישת קסדה יכולה להפחית באופן ניכר את הסיכוי לפגיעת ראש, בסקר שערכה הרשות הלאומית בשנת 2010 נמדדה ירידה קטנה אך מובהקת בשיעור רוכבי האופניים החובשים קסדות לעומת שנת 2009 (19% לעומת 21%). נראה כי חבישת הקסדות עדיין לא הפכה להרגל בדומה לחגירת חגורות בטיחות ברכב וטרם חדרה לתודעת הציבור.
אמצעי יעיל להגברת השימוש בקסדות אופניים הוא חוק חובת חבישת קסדות אופניים. ממחקר בנושא עולה שבהיעדר חקיקה שיעור חובשי הקסדה נע בין 4% ל-59%, ולאחר החלת חוק חובת קסדות עלה השימוש בקרב הרוכבים ל-91%-27% . חוק חובת חבישת קסדות יהיה אפקטיבי, אם יהיה מלווה באכיפה מתאימה.
 
אמצעים טכנולוגיים להפחתה של עוצמת הפגיעה בזמן התרחשות תאונה
אמצעים טכנולוגיים אחדים התגלו כמפחיתים את עוצמת הפגיעה במשתמשי דרך פגיעים, ובכללם רוכבי אופניים.
v                התקן תת-רכבי  - מונע מרוכב האופניים (ומכל משתמש דרך פגיע אחר כגון הולך רגל או רוכב אופנוע) להחליק מתחת לרכב אחרי התנגשות. מעבר לפגיעה שמקורה בהתנגשות נמנעת אפוא פגיעה נוספת שבה כלי הרכב דורס את רוכב האופניים. החל משנות התשעים במדינות אירופה ובישראל חלהש חובת התקנה של התקן תת-רכבי במשאיות.
v                כרית אוויר על שמשת הרכב הקדמית - בזמן תאונה רבים מרוכבי האופניים נופלים על השמשה הקדמית של הרכב שפגע בהם. לפיכך אמצעי נוסף לשיפור בטיחותם הוא כרית אוויר על שמשת הרכב הקדמית.
 מערכות תחבורה אינטליגנטיות (ITS) כמו מערכות לשליטה על מהירות הנסיעה של כלי רכב (ISA) יכולות לשפר את בטיחות רוכבי האופניים. מערכות לשיפור ראייה בלילה נמצאו גם יעילות לזיהוי מהיר יותר של רוכבי אופניים.
זכות קדימה לאופניים בצומת
דרכים נוספות לשיפור בטיחותם של רוכבי אופניים הן מתן זכות קדימה בצמתים, קיצור זמני ההמתנה ברמזורים ומתן עדיפות בצמתים מרומזרים.בשנת 2001 נכנס לתוקף בהולנד חוק חדש, ולפיו לרוכבי אופניים, לרוכבי קטנועים ולכלי רכב  אִטיים אחרים יש זכות קדימה בצמתים מכל כיוון נסיעה. כניסתו של החוק החדש לווה במסעי הסברה נרחבים. במחקר שבדק את השפעת התקנה על בטיחות הרוכבים נמצא כי לחוק כמעט שלא הייתה השפעה על הבטיחות ולמרות החשש שמספר התאונות יעלה, בפועל שיעור התאונות עם נפגעים בצמתים נשאר באותה רמה, ומספר התאונות עם כלי רכב הנעים לאט (אופניים, קטנועים וטוסטוסים) עלה במקצת.
כדי להוריד את מספר ההרוגים והנפגעים מקרב רוכבי האופניים יש לפעול בכמה דרכים במקביל ולשלב אמצעים מתחומים שונים:הפיכת תשתיות לבטוחות יותר עבור רוכבי אופניים, עידוד אוכלוסיית הרוכבים להשתמש נכון באמצעים להגברת נראות (פנסים ומחזירי אור המותקנים על האופניים) ובאמצעי מיגון (שימוש בקסדה ואמצעי מיגון נוספים כגון מגני מרפקים וברכיים), שימוש באמצעים טכנולוגיים כגון התקן תת-רכבי, שמשות רכב בטיחותיות ומערכות טכנולוגיות מתקדמות וכן התקנת תקנות בטיחות נאותות שיגבו את האמצעים הללו.
ארצות כמו קנדה, ספרד, צרפת, גרמניה, בלגיה, אוסטרליה ואף מחצית ממדינות ארצות הברית פעלו להגנה על רוכבי האופניים באמצעות חוקים ותקנות המחייבים שמירת מרחק 'בטוח' בעת עקיפת רוכב אופניים, בין 100 ס"מ ל-150 ס"מ, וכן איסור לחתוך את מסלול הרוכב בעת פנייה של מכונית בצומת, או איסור על פתיחה של דלת מכונית חונה, אם היא מסכנת את רוכב האופניים (ישראל בשביל אופניים, 2011).
ב. הכרת האופניים - ציוד בטיחות ותחזוקה
הכרת האופניים
התאמת האופניים לרוכבים
לפני שנים הייתה למרבית האופניים שלדה בעלת מידות אחידות, ומבנה השלדה היה אחד - מבנה יהלום. היום אין לשלדה מידה אחידה, ומבנה היהלום מפנה את מקומו למבנים שונים ולגבהים שונים של אופניים. שונות זו מגבירה את הצורך לבחור אופניים אשר יתאימו לגובה הרוכב, לסוג הרכיבה (שטח או כביש) ולנוחות המרבית שישיג בעת הרכיבה.
כיצד בוחרים אופניים מתאימים?
1.       התאמה של מידת השלדה לגובה הרוכב
האופניים יותאמו לכל רוכב בהתאם לגובה שלו. כל יצרן אמור להדביק על שלדת האופניים תווית ובה רישום של מידת השלדה.
לילדים בכיתות א-ג מומלצת שלדה במידות 13-12.
לילדים בכיתות ד-ו מומלצת שלדה במידות 15-13.
מעל גיל 13 האופניים יותאמו לפי המידות האלה: עד גובה 1.60 מ' מידה SMALL, מגובה 1.65מ' עד 1.75מ' מידה MEDUM, מגובה 1.75 עד מ' 1.85 מ' מידה LARGE, מגובה  1.85 ומעלה מ' מידהXL .
כשמודדים את גובה האופניים הרצוי, יש לתת את הדעת גם ליחס שבין אורך הרגליים לבין הגוף (Torso): בעלי "רגליים ארוכות" צריכים מרווח מרבי בין המפשעה לקורה העליונה. בעלי "רגליים קצרות" יסתפקו במרווח מזערי.                                              אופניים קצת יותר קטנים עדיפים על אופניים קצת יותר גדולים. באופניים גבוהים מדי יש סכנה שהרוכב לא יוכל להוריד את המושב ואת מוט ההיגוי לגובה הדרוש לרכיבה יעילה. יתר על כן, בשעת צרה או סכנה, כשהרוכב ירצה להוריד את הרגל לארץ כדי לא לאבד שליטה, היא לא תגיע לשם.
 
2.      התאמת המושב
הפעלה יעילה של הדוושות מותנית במיקום נכון של המושב. חולצים נעליים, מבקשים ממישהו שיחזיק את האופניים, מתיישבים על המושב, שמים את העקבים על הדוושות ומדוושים לאט ולאחור. כשהמושב נמצא בגובה מיטבי, אחת הדוושות נמצאת למטה, והרגל של הדוושה כמעט מתוחה (עם כיפוף קל בברך). מתקנים את גובה המושב לפי תוצאות הבדיקה ומסמנים על מוט המושב את מקום היציאה מהשלדה. רוכבים מתחילים או לא מקצועיים נוטים לרכוב על מושב נמוך כי כך הם מרגישים בטוחים יותר. לאורך זמן ברכיבה קבועה אפשר לאבחן באופן עצמאי: אם כואב בפיקת הברך, ייתכן שהמושב נמוך מדי. אם כואב בגב, ייתכן שהוא גבוה מדי.
גובה בסיסי – התאמת המושב לגובה המותן.
3.      דוושות
ברכיבה יעילה לא רק דוחפים דוושות אלא גם מושכים אותן כלפי מעלה. לשם כך חייבים לחבר את הנעל לדוושה.                                            אפשר לחלק את הדוושות לשני סוגים:
ü      הדוושה הפשוטה מתאימה לכל נעל. מחברים לה מתקן המאפשר למשוך את הדוושה כלפי מעלה, ולתוכו הנעל נכנסת.
ü      הדוושה המקצועית מתאימה רק לנעל עם חיבור מיוחד (cleat) לדוושה.
 
ציוד בטיחות נלווה ותחזוקה
ציוד בטיחות
קסדה
אתה חובש קסדה. נדמה לך שכולם נועצים בך מבטים וחושבים שאתה "יורם". זה רגע מפתח בחיים. הגיע הזמן להיפרד מגינוני ילדות ולא לוותר על הדברים החשובים באמת. קסדה היא אביזר בטיחות חיוני.
שלד הקסדה עשוי מפוליאתילן, ויש לו מעטפת קשיחה, פתחי אוורור ורפידות התאמה. יש לבדוק שעל הקסדה מוטבע תו תקן (בחלק הפנימי) המאשר שהיא ראויה לשימוש.
אופן חבישת קסדה – היא מכסה את המצח ולא מסתירה את העיניים, מונחת באופן יציב וישר על הראש, ורצועות הסגירה שלה מתוחות על הצוואר, אבל לא חונקות אותו.
מרבית הקסדות נסדקות, במקום הראש, כשהן סופגות חבטה חזקה. לכן קסדה שספגה חבטה כזו אינה שימושית עוד, גם אם אין בה פגם הנראה לעין.
 
משקפיים
המשקפיים משמשים הגנה בפני קרינה, חרקים, אבנים ובוץ (במיוחד כשרוכבים בקבוצה במזג אוויר חורפי).
חולצה
ברכיבות ארוכות מומלץ ללבוש חולצה עם שרוול. ברוב המקרים חולצת טי עשויה כותנה עונה על הדרישות, אבל ההמלצה היא על חולצה מאריג "נושם" (המאפשר לזיעה להתאדות).
כפפות
ייעודן העיקרי של הכפפות – לאפשר אחיזה טובה במוט ההיגוי, גם כשהאופניים מנתרים וגם כשהידיים מזיעות. מומלץ ללבוש כפפות "חצי אצבע" למען תחושה טובה ושליטה בידיות המהלכים והמעצורים.
נעליים
מומלץ לנעול נעל רכיבה בעלת סוליה קשה, שטוחה ויחסית קלה.
שתייה
בכל יציאה לרכיבה מומלץ להצטייד בליטר מים לכל הפחות לנסיעה של כשעה וחצי.
 
תחזוקה
לפני כל רכיבה בודקים ומתקנים, אם צריך:
ü      צמיגים: לחץ אוויר ובלאי
ü      גלגלים: צריכים להיות מהודקים היטב למקומם.
ü      מעצורים: בלאי ברפידות ובכבלים. בדיקה של פעולת המעצורים כדי לוודא שהיא תקינה: כשהידיות לחוצות, הן מרוחקות ממוט הכידון מרחק של לפחות 1 ס"מ, והאופניים לא יכולים לזוז.
ü      מוט היגוי: גזע מוט ההיגוי אינו מסתובב בקלות במכלל הראש (מחזיקים גלגל קדמי בין הרגליים ומנסים לסובב מוט היגוי).
ü      מושב: בגובה הנכון. מוט המושב אינו מסתובב בקלות בתושב.
התקלה הנפוצה ביותר באופניים היא נקר (פנצ'ר). לשם טיפול בתקלה בזמן רכיבה רצוי להחזיק ערכה אישית לתיקון נקרים הכוללת:
ü      משאבה המתאימה לשסתומים (ונטילים)
ü      פנימית שנבדקה לפני היציאה
ü      ערכת תיקון הכוללת: שלושה חולצי צמיג, דבק גומי, טלאים, נייר שמיר ומפתח שסתום
 
מעת לעת רצוי לתת את האופניים לבדיקת מומחה מכונאי אופניים מוסמך לבדיקה כללית, לטיפול במערכות האופניים ולשימון מקומות שאינם נעים (מוט מושב וגזע מוט היגוי): ציר מרכזי, צירי גלגלים, מכלל ראש, צירי דוושות, שרשרת ובולמי זעזועים.
 
 
ג. מסלולי רכיבה והתנהגות רוכבי אופניים
·        סוגים של מסלולי רכיבה
רכיבה בשבילי אופניים
שבילי אופניים הם נתיבים מיוחדים הסלולים הרחק מכבישים ומרחובות, לרוב בפארקים או לאורך דרכים מגוננות. הם מאפשרים רכיבה "בלי" עימותים עם כלי רכב. עדיין יש עימותים לרוב עם רכב בצמתים שהשבילים חוצים, ושם יש לבדוק היטב את מצב התנועה ולתת זכות קדימה לרכב שאת נתיבו אתה חוצה.
בשבילי אופניים הזהירות העיקרית הנדרשת מן הרוכב היא זהירות מנפילה/החלקה וכן זהירות מפני רוכבים אחרים בשביל. הם עשויים להגיח מאחור או לרכוב מולך, לעתים במהירות גבוהה בהרבה ממהירותך.
חסימת שביל מסוכנת: אסור לרוכב האופניים לחסום שביל על ידי עמידה לרוחבו. יש להיכנס לשביל ולהתחיל לרכוב תמיד לאחר בדיקה בשני הכיוונים ולאחר שהובהר שהשביל פנוי, ואין הפרעה לרוכבים אחרים.
הולכי רגל נכנסים לעתים קרובות לשבילי אופניים, בייחוד אם משום מה נחסמה המדרכה. על רוכב האופניים להבחין בהם ולהשתדל לא לסכנם.
 
רכיבה ברחובות עירוניים
רחובות עירוניים מיועדים לכול - להולכי רגל, להורים עם עגלות ילדים, לרוכבי אופניים ולרכב מנועי מכל הסוגים. בטיחותם של רוכבי האופניים נחותה יחסית לנוסעי רכב, ועל כן עליהם להתאים את רכיבתם לתנאים המיוחדים ברחוב העירוני – בעיקר בכל הנוגע לצפיפות ולסמיכות להולכי רגל ולכלי רכב מנועיים. אסור לרוכב האופניים לעבור על החוק, גם אם מבנה האופניים ונסיבות התנועה מפתים לעשות כן. להלן הערות אחדות באשר לשימוש של רוכבי אופניים ברחובות עירוניים.
 
רחובות חד-סטריים
בארץ אסור עדיין לרוכבי אופניים לרכוב מול התנועה ברחוב חד-סטרי. (הדבר מותר בצרפת, בגרמניה, בהולנד ובמדינות אחרות, על-פי תמרור מפורש.) לכן הרכיבה תהיה תמיד בכיוון החד-סטרי של כלי הרכב.
הדבר חשוב מאוד לא רק לאורך הרחוב, אלא גם ובעיקר בצמתים, שבהם אסור להפתיע נהגים. הנהגים מניחים שהתנועה מתנהלת על-פי התמרור ומכלכלים מעשיהם בהתאם לכך. אם רוכב האופניים מגיע מהכיוון ההפוך, הוא מסכן ומסתכן באופן חמור וללא צורך. גם צלליתו הקטנה, חוסר יציבותו ומהירותו הנמוכה הם בעוכריו, ואין להגביר את הסיכון הנשקף לו על ידי התנהגות מנוגדת לחוק.
ברחובות חד-סטריים יש תכופות חנייה גם בצדו השמאלי של הכביש. בנסיבות אלה נהגים רבים יושבים בצד "העיוור" לתנועה, והם נכנסים לזרם התנועה בלי לראות את הבאים ממולם ובלי לראות את הבאים מאחוריהם. רוכב האופניים הוא קורבן טבעי לטעויות כאלה, ועליו לפצות ברכיבתו הנבונה על הסיכון הנגרם בגללן. אין לרכוב סמוך לטור של כלי רכב חונים, וודאי שלא סמוך לכלי רכב החונים בשמאל הכביש.
 
כבישים דו-סטריים
רוכב האופניים ירכב רק בחלק המיועד לתנועה בכיוון רכיבתו, ולעולם לא ירכב נגד כיוון התנועה ברחוב דו-סטרי. גם הפניות ברכיבה על אופניים צריכות להתבצע בהקפדה על הכיוונים המותרים.
רוכב אופניים ירכב ככל האפשר בימין הכביש, גם כאשר הנתיב הימני מיועד לרכב ציבורי. רכיבה בנתיבים אחרים מותרת, כאשר הנתיב הימני חסום או כהכנה לפנייה שמאלה. ברחובות סואנים במיוחד ראוי לשקול בכובד ראש לא לפנות שמאלה בצמתים במצב רכיבה. רצוי לרדת מהאופניים ולחצות את הכבישים כהולך רגל עם אופניים, במעבר חצייה המיועד במיוחד לחציות כאלה.
עוד יש להביא בחשבון שהתנגשות בין רוכב אופניים שמהירותו 20 קמ"ש לבין רכב הפוגע בו מאחור במהירות של 30 קמ"ש חמורה הרבה פחות מהתנגשות חזיתית באותן מהירויות. לכן על רוכב האופניים להקפיד על רכיבה בכיוונים המותרים, וככל האפשר בנתיבים האטיים, כלומר בימין הקיצוני של הכביש.
על אף כל אלה, החוק אוסר על רוכב האופניים לרכוב על מדרכות, גם כאשר נדמה שהמדרכה שוממת. החלטה לרכוב על המדרכה היא החלטה בעייתית, ורק במקרים קיצוניים אפשר להבין ולקבל רכיבה על המדרכה המיועדת להולכירגל בלבד.
 
מעגלי תנועה
רוכבי אופניים ירכבו במעגלי תנועה, כפי שרכב אִטי אמור לנסוע בהם – לאט ובנתיב החיצוני. אסור לרוכב "לחתוך" את מעגל התנועה משמאל כדי להגיע למחוז חפצו בקלות. עליו לנסוע במעגל התנועה תמיד בעוד המעגל משמאלו, והוא רוכב "נגד כיוון השעון".
רוכב אופניים לא ינסה לעבור דרך המעגל (דרך אי-התנועה המעגלי), אלא ירכב בכביש שמסביב לאי המרכזי ובכיוון הפוך לכיוון השעון. רוכב האופניים יתנהל כרכב מנועי על-פי החוקים הנוגעים לנהיגה במעגל תנועה.
אם במעגל יש כמה נתיבים, ירכב רוכב האופניים בנתיב הימני האִטי יותר, גם כאשר הדבר מאריך את מסלול נסיעתו. אמנם במעגל חונים לעתים כלי רכב, ולכאורה הנתיב השמאלי פנוי יותר, אך בפועל בנתיב השמאלי נוסעים כלי רכב מהירים, ורוכב האופניים נמצא בעימות עם כלי רכב כאלה.
על רוכב האופניים להימנע מעקיפה מימין לרכב המגיע למעגל ונותן זכות קדימה לרכב הנע בתוך המעגל. העקיפה הזאת מסוכנת מאוד, כאשר הרכב הנעקף מתחיל את נסיעתו בפנייה ימינה, והנהג אינו מבחין ברוכבי אופניים מימינו (ולעתים אפילו אינו מחפש אותם). כללית אין לחפש יותר מדי "צדק" בכביש, ורוכב האופניים חייב לרכוב, לחשוב ולהתנהג על-פי הכלל "כבדהו וחשדהו".
 
רכיבה בדרכים לא-עירוניות
הפרש המהירויות בין רוכבי אופניים לרכב מנועי בדרכים בין-עירוניות הוא עצום, והדבר מהווה סיכון אדיר לרוכבים. גם צלליתם הקטנה ולעתים תכופות חוסר של אמצעי נראות (אפוד, אורות, ביגוד צבעוני, דגלונים ועוד) גורם לכך שנהגים אינם מבחינים ברוכבי האופניים. נהג שאינו מבחין ברוכב נוהג כאילו אין רוכב בסביבתו, על כל המשתמע מכך.
הדרכים למיתון הסיכון הזה הן אלה:
1.   רכיבה בדרכים דלות תנועה בשעות דלות תנועה;
2.   רכיבה בשול, רחוק ככל האפשר מהכביש;
3.   שימוש בציוד מיגון אישי (קסדה וכדומה);
4.   הגברת הנראות על ידי שימוש באפוד, במחזיר אור, בדגלונים, בביגוד בהיר וצבעוני ובזמן תאורה על ידי שימוש מרבי באורות (אור לבן לפנים, אור אדום מאחור);
5.   רכיבה בטור עורפי ולא כתף אל כתף;
6.   שימוש ברכב ליווי הנוסע מאחורי הרוכב (או קבוצת רוכבים) בתנאי שהרכב בולט בעצמו מעל למקובל (אורות רכב דלוקים, אורות צהובים מהבהבים ועוד). אין לסמוך על דרישות החוק באשר לשימוש באורות אחוריים, ויש לדאוג לשימוש נרחב באורות צהובים מהבהבים בעוצמה גבוהה. כל ויתור על אמצעי זהירות אלה עלול להחטיא את המטרה. (הערה: נושא זה עדיין לא הוסדר בחוק).
גם בדרכים הלא-עירוניות חובה על רוכבי אופניים לרכוב בכיוון התנועה ולא נגדה. לעת עתה אסורה רכיבה בניגוד לכיוון התנועה ("מול רכב הנוסע ממול"), הן בכביש והן בשול.
בדרכים בין-עירוניות חשוב מאוד (עוד יותר מבעיר) להפגין זהירות מיוחדת באזורי צמתים, ובכלל זה במחלפים. יש לוודא מעל לכל ספק כי החצייה בטוחה וכי אין רכב מתקרב בדרך החוצה, או רכב הפונה מאחור או ממול העלול לסכן אותנו. כשרואים רכב מתקרב, אין חוצים את הכביש.
 
·        התנהגות הרוכבים
התנהגות לפני צומת
רוכבי אופניים הם נהגים לכל דבר, ועליהם לכבד את חוקי התנועה בכל עת, גם לפני צומת, גם במעבר בתוך הצומת.
רוכב אופניים רשאי לעקוף כלי רכב הממתינים למעבר בצומת, אך עליו לעשות זאת בזהירות רבה ולהקפיד לא להימצא ב"שטח המת" של נהגים זמן רב. אסור לרוכב אופניים להיכנס לצומת באור אדום ואפילו לא לפנות ימינה באור אדום (אלא באור מהבהב צהוב בנתיב חופשי).
על רוכב אופניים לציית בכל עת להוראת הרמזורים, ואסור לו להיכנס לצומת באור אדום, גם לא אחרי שבדק ווידא שאין סכנה.
על רוכבי אופניים חלים הכללים של בחירת נתיב לנסיעה לפני הצומת ובצומת, ובעיקר בכל הנוגע לפנייה ימינה ולנסיעה קדימה. באשר לפנייה שמאלה רצוי שהרוכב ישקול בחיוב לרדת מאופניו וללכת דרך הצומת כהולך רגל (גם במעבר חצייה, גם כשהוא מרומזר). עדיפה הליכה ברגל על פנייה מסובכת, ארוכה ומסוכנת שמאלה, בעיקר כשיש יותר מנתיב אחד לפנייה כזו.
רוכב אופניים ירכב בדרך כלל משמאל לרכבים העומדים או החונים ברחוב, אולם החוק מחייב אותו לרכוב בצד ימין ככל האפשר. התוצאה היא שהוא רוכב בסמוך לכלי רכב חונים. כל פתיחת דלת עלולה להסתיים בפגיעה חמורה ברוכב. לכן עליו לשמור מצד אחד על מרווח מספיק למעבר בטוח, ומצד אחר עליו להיות זהיר לגבי כלי רכב הנעים מאחוריו בנתיב. כמו כן עליו לגלות ערנות מיוחדת גם לנהגים המתחילים בנסיעה ממש לפניו וסוטים לתוך נתיב נסיעתו. לעתים הם עושים זאת לאט ואחרי איתות, ולעתים הם פורצים באופן פתאומי בלי כל גינונים. על רוכב האופניים להיות קשוב ודרוך גם לאלה וגם לאלה.
 
מפגשים עם כלי רכב אחרים
אף-על-פי שאופניים נחשבים כלי רכב לכל דבר מבחינת תקנות התעבורה, הרוכב עליהם נמצא בעמדת נחיתות, כפי שהוסבר לעיל. חיסרון זה הופך לסיכון חמור בעיקר בסביבת כלי רכב גדולים ומגושמים – משאיות, אוטובוסים ועוד. לכן הרוכב ישתדל לרכוב הרחק מהם ככל האפשר. כך קטנה ההסתברות להתנגשות.
רוכב אופניים נסתר מעיני נהגים של רכב מסחרי ואוטובוס, כאשר הוא רוכב מאחוריהם. בגלל "השטח המת" הזה יש לרכוב מימין או משמאל (רצוי משמאל) לכלי רכב אחרים כדי לתת לנהג סיכוי לראות את רוכב האופניים ולהימנע מכל סיכון.
גם בעת עקיפה יש לחשוד בנוסעי רכב פרטי שיפתחו את דלת הרכב (מצד ימין או שמאל) ולנהוג בהתאם לכלל "כבדהו וחשדהו".
כל הכללים החלים על נהגים במפגשי רכבת חלים גם על רוכבי אופניים. המחסום במפגש אינו סגר הרמטי אלא אזהרה מפורשת וחַיִץ חזותי המפריד בין הרכבת לרכב הממתין במפגש. אסור לרוכב האופניים לנצל את אורכו הקטן של המחסום ולחצות את המסילה בעת הבהוב הרמזור האדום, גם אם הרכבת עדיין רחוקה או נוסעת "לאט". רוכב האופניים חייב להתנהג על-פי כל כללי התנועה (תקנות התעבורה) בכל עת, וכמובן גם באזור מפגש עם מסילת ברזל.
 
התנהגות לפני מעברי חצייה
רוכב אופניים המתקרב למעבר חצייה חייב להתחשב בהולכי רגל הנמצאים במעבר ולאפשר להם חצייה בטוחה. על הרוכב להביא בחשבון הולכי רגל חוצים המתחילים את חצייתם, והם מוסתרים על ידי רכב החונה (שלא כחוק) לפני המעבר. עליו להיות מוכן לבלום ואף לעצור בכל עת.
על הרוכב להיעצר באור האדום ברמזור ככל רכב בדרך. אסור לו לנסוע ולהיכנס לצומת באור אדום. עליו להמתין לפני קו העצירה שלפני מעבר החצייה.
אסור לרוכב אופניים לחסום את מעבר החצייה באופניו ולהכריח הולכי רגל לעקוף אותו.
 
מותר לרוכב אופניים לרדת מאופניו וללכת בצדם כהולך ברגל במעבר החצייה להולכי רגל. כך הוא מאפשר לעצמו שימוש במתקני הצומת להולכי רגל, ומותר לו לנצל את היתרון הזה לחצייה בטוחה. אסור לרוכב אופניים לרכוב לרוחב הכביש בתוך מעבר חצייה להולכי רגל, גם אם יש פתח במפרדה הקורץ לרוכב.
 
 
 
סכנות נוספות בכביש
-          היזהר מבורות בכביש והימנע מנפילה לתוכם או בגללם.
-          הודע לעירייה (והמשך "לנדנד" להם) על תשתית פגומה, לקויה ורעה.
-          סע בזהירות רבה לאורך פסי רכבת קלה וחצה אותם בזווית ישרה (º90) ככל האפשר.
-          עקוף בורות ניקוז שבהם הסבכות מסודרות במקביל לקו הרכיבה.
-          היזהר מאוד מחריצים לאורך הכביש (למשל, בין השול והכביש); השתדל לא לנסוע סמוך להם, וכדאי לחצות אותם בזוויות הקרובות לזווית ישרה.
-          דבר נוסף שכדאי לך לזכור; כשהשמש בגבך, היא מאירה ישר לתוך עיני הנהג שממול ומסנוורת אותו, ועל כן הוא לא יראה אותךוינהג כאילו אין רוכב אופניים מולו.
-          בזמן תאורה – הקפד על הדלקת אורות ועל שימוש באור חזק

 

ד. מיומנויות וטכניקה ברכיבה על אופניים*
*מתוך: אופני כביש – המדריך לרוכבים רציניים
אמנות הרכיבה על אופניים היא השליטה במהירות. לרוכבים מתחילים יש בדרך כלל תחושה שאינם מתקדמים, ולכן הם משתמשים בהילוך מהיר. תהליך זה מקשה על הדיווש, מאמץ את השרירים ומתיש. לעומת זאת דיווש נמוך יותר מאפשר לרוכבים דיווש מהיר המנצל את עקרון ההתמדה, וכן הוא מאפשר רכיבה ממושכת קלה יותר שאף עוזרת לשמור על שיווי המשקל.
 
ד.1. מהירות התקדמות האופניים
הרכיבה על אופניים נעשית בדרך כלל במסלול ישר ואופקי. במצב כזה משקל גוף הרוכבים מתחלק בין שני הגלגלים, ויש אחיזה טובה לגלגל האחורי לצורך הנעה ולגלגל הקדמי לצורך היגוי. מצב זה שונה בעלייה, בירידה ובסיבובים – מצבים שבהם אין שיווי משקל בין הגלגלים. בעלייה נוצר חוסר משקל על הגלגל הקדמי, בירידה נוצר חוסר משקל על הגלגל האחורי ובסיבובים נוצר חוסר יציבות עקב כוח הכובד וכוחות סיבוביים.
לרוכבים חשוב להיות בשליטה מתמדת במהלך הרכיבה על אופניים. שליטה אופטימלית ומתמדת נרכשת תוך כדי "דיאלוג" בין האדם כרוכב לבין האופניים כמכונה. מאפייני הדיאלוג בין הרוכבים לבין האופניים מתבטאים באחיזה נכונה במוט ההיגוי, במבט מופנה קדימה, בדיווש נוח וברכיבה נוחה עם ביטחון.
 
ד.2. בלימה
ברכיבה על אופניים תפקיד הבלמים הוא שליטה במהירות ולא עצירה. מיומנות הבלימה מתמקדת בנסיעה במהירות מתאימה ליכולת הבלימה של האופניים ולמידת השליטה של הרוכבים בטכניקת הבלימה. המצב האופטימלי הוא בלימה כאשר היא אפשרית ולא כאשר היא הכרחית.
*מתוך: ברק, א' (2009). אופני כביש – המדריך לרוכבים רציניים. הוצאת מטר.
 
 
 
בלימה טובה ובטוחה אפשרית רק כשלצמיגים יש אחיזה טובה בכביש או בקרקע. אחיזה טובה יש רק, כשהגלגלים מסתובבים ולא כשהם מחליקים. בלימה בעת החלקה מגבירה את ההחלקה ועלולה לגרום לאובדן שליטה. בלימה פתאומית חזקה עלולה ל"נעול" את הגלגלים. נעילת הגלגל האחורי גורמת להחלקה, בעיקר בסיבוב. נעילת הגלגל הקדמי מטה את הרוכבים קדימה מעל מוט ההיגוי.
כאשר יש צורך לבלום, מניחים את האצבעות על הידיות. כשבולמים מפעילים את שני הבלמים יחד, לוחצים חזק יותר בבלם האחורי, ומגבירים בשניהם לחץ בהדרגה עד קבלת הבלימה הרצויה. אם יש הכרח לבלום באופן פתאומי, רצוי לרדת מהמושב אחורה ולשבת נמוך ככל האפשר.
בתהליכי בלימה מומלץ להיות מודעים לפרמטרים האלה: הבלם הקדמי מספק את עיקר כוח הבלימה. בלימה רצופה וממושכת גורמת לחימום הרפידות ולאובדן יכולת הבלימה. בתחילת רכיבה, בתחילת ירידה ובירידה ממושכת יש לבדוק שהמעצורים פועלים כראוי.
 
ד.3. רכיבה בירידה
כאמור, הרכיבה על אופניים בעיר נעשית בדרך כלל במסלולים אופקיים וישרים. עם זאת, התנאים הטופוגרפיים השונים מיישוב ליישוב מחייבים התחשבות בתנאי המקום. במסלולי ירידה יש להימנע מצבירת מהירות. מומלץ לזקוף את הגוף מול הרוח להאטת המהירות. בירידות, בנסיעה מהירה, יש לייצב את האופניים על ידי מעבר מישיבה לעמידה. העמידה על הדוושות מנמיכה באופן משמעותי את מרכז הכובד. יש לעמוד על דוושות מאוזנות, ברכיים ומרפקים כפופים, ובמצבים קשים יש לחבוק את המושב בכוח בעזרת הירכיים. בלימה בירידה מסוכנת בגלל חוסר משקל על הגלגל האחורי.
 
ד.4. רכיבה בעלייה
כמו ירידה גם רכיבה בעלייה אינה שכיחה בעיר. אם נתקלים במסלול רכיבה עם עליות, יש להעביר להילוך הנכון לפני העלייה או לפני שהיא נעשית תלולה יותר. בעלייה נוצרים קשיי היגוי בשל חוסר משקל על הגלגל הקדמי, ולכן רכינה לפנים וכפיפת מרפקים משפרות את המצב.
 
ד.5. רכיבה בסיבוב
ברכיבה על אופניים במסלולים שיש בהם סיבובים, יש להאט לפני הכניסה לסיבוב ולהטות את האופניים לכיוון הסיבוב, בעוד הדוושה שבתוך הסיבוב כלפי מעלה והחיצונית כלפי מטה, לחוצה על יד הרגל. אם יש הכרח לבלום באמצע הסיבוב, יורדים אחורה במושב לאחיזה טובה יותר ולמניעת החלקה של הגלגל האחורי ובולמים באופן מבוקר ובעזרת שתי ידיים.
 
ד.6. רכיבה בנשיבת רוח
הרוח היא האויב הבלתי נראה של הרוכבים על אופניים, בעיקר באזורים פתוחים. כשיש רוח יש להרכין את הגוף ולהוריד הילוכים.
 
ד.7. מבט בעת רכיבה
ברכיבה על אופניים יש להסתכל קדימה. יש לתכנן את התקדמות הרכיבה בעיקר על מנת להספיק לבלום בעת הצורך או לעבור מכשול, ואין להסתכל קרוב לגלגלים.
 
ד.8. מכשולים במסלול רכיבה
אם במסלול הרכיבה יש מכשולים כמו חריצים ומהמורות, יש להשתדל שלא להיכנס בהם. יש להמשיך לדווש, להקפיץ את הגלגל הקדמי החוצה, והאחורי יצטרף. אם אפשר, יש לעקוף את המכשול.
 
 
ה. תמרורים, חוקים ותקנות תעבורה
האופניים הם כלי קל ונוח, ולכאורה אין צורך במיומנות גבוהה ובכישורים מיוחדים כדי לרכוב עליהם. על הרוכב לסגל לעצמו את היכולת לשמור על שיווי משקל, את היכולת לנתב את האופניים כרצונו, להאיץ בהם, לפנות ימינה ושמאלה ובעיקר לבלום אותם ולעצור בבטחה לפי הצורך.
האופניים הם כלי מיוחד במערכת התחבורה, ויש להם יתרונות בולטים על כלי רכב מנועיים, אבל גם חסרונות חמורים. החסרונות נובעים מחשיפת הרוכב לפגיעה (מצד רכב אחר או ממכשול בדרך) או אפילו "רק" מנפילה עם האופניים או מהם.
באופן אידאלי רוכב האופניים היה רוצה להיות מסוגל להגיע מכל מקום לכל מקום בלי כל עימות עם זולתו. זולתו – הרכב המנועי לסוגיו, אך גם הולכי הרגל. העמות בין רוכבי אופניים להולכי רגל חמור כמעט כמו העימות שלהם עם הרכב המנועי.
בלבדיות ברכיבה יש לרוכבי אופניים רק בשבילים מיוחדים ובלבדיים לרוכבי אופניים. באלה אסור להולכי רגל להשתמש, וגם אסורה כניסת כלי רכב מנועיים אליהם (למעט חצייתם). יותר ויותר שבילים להולכי רגל נסללים לאחרונה, ורוכב אופניים בטוח בשבילים אלה הרבה יותר מבכביש או במדרכה. ואולם גם בשבילים יש חציות של כבישים, יש כניסות לחנייה, יש לעתים קטעי דרך משותפים לאופניים ולהולכי רגל, ויש גם עוברי דרך המזלזלים בבלבדיות של השבילים ומחנים בהם רכב, פורקים בהם סחורה, משליכים בהם אשפה ומתנכלים בדרך זו למשתמשים בשביל.
 
עם כל אלה, חלק נכבד מהרכיבה על אופניים מתרחשת ברחובות עירוניים או בכבישים בין-עירוניים. בשנת 2010 נפגעו בארץ 311 רוכבי אופניים בתאונות דרכים, ומהם נהרגו 18. בשנים האחרונות, מאז 2001, נהרגו בארץ בממוצע 18 רוכבי אופניים בשנה, והמגמה אינה חיובית. על כן חשוב שכל אחד מאִתנו, בין שהוא רוכב על אופניים ובין שהוא נהג אחר, יעשה כמיטב יכולתו למזער את הסיכוי שלו למעורבות בתאונת אופניים ולהיפגעות בה.
תקנות התעבורה הן אוסף הכללים שקבע המחוקק בנוגע לרכיבה על אופניים, בעיקר כשאנחנו רוכבים בסביבת כלי רכב ממונעים העלולים לפגוע בנו, וכן בסביבת הולכי רגל שרכיבתנו מסוכנת להם. בתקנות התעבורה הוקצה קטע מיוחד (בחלק ב שלהן) הקובע את חובותיהם של רוכבי האופניים וכיצד עלינו לרכוב. עם זאת, יש גם כללים כלליים, שאינם מתייחסים דווקא לרוכבי אופניים או להתנהגות בקרבתם. כללים אלה חלים על כל עוברי הדרך בכל עת, והם משפיעים גם על בטיחותם של רוכבי האופניים, ומובן שהם גם מחייבים את כל רוכבי האופניים.
יחד עם תקנות התעבורה, הכלליות והייחודיות לרוכבי אופניים, מוצבים בדרכים תמרורים שונים. רובם חלים על כל הנהגים, ומקצתם חלים במפורש על רוכבי אופניים. תמרורים אלה הם הפירוט להנחיה מעשית במקום מסוים של תקנות התעבורה. חשוב שכל הרוכבים:
1.      יכירו את כל החוקים ואת כל התמרורים.
2.      יבינו במלואם את כוונתם ואת הורייתם.
3.      יצייתו להוראות החוק והתמרורים.
4.      יהיו נכונים לוותר מרצונם על זכות הקדימה המוענקת להם בנסיבות מסוימות כדי לא להיפגע בתאונות דרכים איומות ומיותרות לחלוטין.  
להלן נמנה את הכללים שהחוק קובע וכן את כל התמרורים שיש להם זיקה ישירה לרוכבי אופניים.  
 
            תקנות תעבורה ייחודיות לרוכבי אופניים
כללי
תקנות התעבורה הייחודיות לרוכבי אופניים הן חלק מתקנות התעבורה העוסקות בהתנהגות עובר הדרך. "עובר דרך" הוא כל משתמש בדרך לנסיעה, להליכה, לעמידה או לכל מטרה אחרת. כמובן, עובר דרך הוא גם רוכב אופניים, ועל כן חלות עליו כל התקנות הכלליות וכל התקנות הייחודיות לאופניים.
תקנות התעבורה הרלוונטיות לרוכבי אופניים הן התקנות 123 עד 136. נוסף על כך מפורטת חובת חבישת קסדת מגן החלה על רוכבי אופניים לפי סעיף 65 ה' בפקודת התעבורה. בנספח לפרק ה מופיע תמליל מלא של התקנות והסעיף הנ"ל.
 
חובת השימוש בקסדה
סעיף 65 ה' בפקודת התעבורה מחייב כל רוכב אופניים, בכל גיל, בכל דרך ובכל עת לחבוש קסדת מגן בעת רכיבה. על הקסדה להיות רכוסה כהלכה באופן שימנע את נפילתה מראש הרוכב. החובה חלה גם על ילדים ה"מורכבים" על אופניים.
בעל עסק למכירת אופניים חייב להציג שלט המפרט את החובה הזאת במקום בולט בעסק.
הערה: הכתוב לעיל נכון לחודש יולי 2011. נעשים כל העת ניסיונות לבטל את החובה הזאת כדי לא לחייב מבוגרים בדרך עירונית להשתמש בקסדות. עד כה לא צלח הניסיון הזה.
אופניים תקינים
תקנה 123 אוסרת רכיבה על אופניים שאינם תקינים וראויים לשימוש. תקינות האופניים מתבטאת בכך שהם מצוידים כהלכה (ראה להלן 2.15 ו-2.16) ומתוחזקים כהלכה, וזוהי חובתו המוחלטת של הרוכב לוודא זאת.
רכיבה על מושב קבוע
בהמשך תקנה 123 נאסר לרכוב על אופניים אלא על גבי מושב הקבוע באופניים. אופניים הם תכופות כלי שעשוע המשמש ללהטוטים, לראוותנות (SHOW OFF) ולהפגנות אומץ. כל אלה יפים במגרשים סגורים, אולי, אך בדרך על הרוכב לשבת ורק במושב הקבוע באופניים.
 "להרכיב" מותר רק ילדים
תקנה 124(א) קובעת כי מותר שיותר מאדם אחד ירכב על זוג אופניים רק אם האופניים עשויים לרכיבתם של שני רוכבים או יותר. אכן באופני "טאנדם", למשל, מותר שירכבו שני רוכבים ואפילו שלושה, אם האופניים בנויים למספר רוכבים כזה. אף-על-פי-כן תקנה 124(ב), (ג) מתירה שרוכב מבוגר "ירכיב" ילד על אופניים, אם האופניים מצוידים במושב נפרד (למשל, פעוט על ה"רמה" או מאחורי הרוכב הבוגר).
אזהרה 1: אסור להרכיב ילד שכבר מלאו לו 8 שנים.    
אזהרה 2: אסור לילד שטרם מלאו לו 14 שנה להרכיב ילד אחר.
במילים פשוטות, מותר שרוכב בן יותר מ-14 ירכיב ילד שטרם מלאו לו 8 שנים, ובלבד שהוא יושב במושב הקבוע באופניים, וכל זאת כדי שלא יתערער שיווי המשקל באופניים בעת הרכיבה בגלל "מורכב" גדול וכבד.
אסור להוביל באופניים מטען מסורבל
תקנה 125 קובעת שבדומה לאופנוע, אסור להוביל על אופניים חבילה, צרור או חפץ
1.     העשויים למנוע מהרוכב שליטה מלאה באופניו, או
2.     שהם עולים באורכם על 70 ס"מ, או
3.     שהם חורגים מהאופניים מלפנים או מאחור.*
אסור לרוכבי אופניים לנסוע זה לצד זה!
יתרונם הגדול של אופניים שאינם תופסים מקום של רכב בכביש, וקל לעקוף אותם. לעומת זאת, שני זוגות אופניים, זה לצד זה, יחד עם מהירותם הנמוכה של האופניים מהווים מטרד ואפילו סיכון – לתנועה ובעיקר לרוכבים עצמם.
על כן רכיבה זה לצד זה על אופניים אסורה למעט בעת עקיפה "או כדי לחלוף על פניו כדין". הרכיבה עם חבר או עם חברה היא חוויה חברתית וספורטיבית נעימה, אך נאסר על הרוכב לסכן את עצמו ברכיבה בצד זוג אופניים אחר (תקנה 125).
2.8     אסור לרוכב אופניים להחזיק ברכב אחר הנע בדרך
האיסור מובן מאליו, אף-על-פי שהפרתו הבוטה מעניקה לרוכב מקור אנרגיה חלופי רב-עוצמה. החוק אוסר אחיזה כזו מפני שהאצה של הרכב שבו מחזיקים עשויה להפיל בקלות רוכב אופניים מעל אופניו או עם אופניו (תקנה 126(א)), ושכרו יוצא בהפסדו.
2.9     אסור לגרור משהו/מישהו באופניים
האופניים בנויים להפליא לרכיבת אדם יחיד (ולעתים – ב"טאנדם" – שניים). אופניים אינם בנויים לגרירת חפצים או בני אדם על גלגלים כלשהם. לכן אסורה כל גרירה שהיא על אופניים (תקנה 126(ב)).
2.10  על רוכב האופניים לשמור על רווח בטוח מרכב שלפניו
הדבר מובן מאליו, ומובן שהיא חובתו של הרוכב ולא של נהג הרכב האחר. החוק אף מרחיב ומסביר שהדבר נחוץ לשם בלימה ועצירה בטוחה, אם הרכב שלפנים אכן בלם, האט או עצר כליל (תקנה 127).
2.11  הרכיבה תמיד בימין הכביש (תקנה 128)  
חובת הרוכב להקפיד על כך בכל עת, ובמיוחד כשהוא עוקף רכב אחר או כשהוא חולף על פני רכב עומד. על הרוכב להקפיד לרכוב בכל עת קרוב "ככל האפשר" לשפתו הימנית של הכביש. כל רכיבה אחרת בכביש מסבכת מיד את רוכב האופניים ואת זולתו.
2.12  אסור לרכוב על מדרכה או על שביל להולכי רגל (תקנה 129(א))
אסור לרכוב על מדרכה או על שביל להולכי רגל כדי לא להטריד, לא להפריע או לא לסכן הולכי רגל. אף-על-פי-כן מותר להולך רגל להסיע אופניים (בדחיפה, למשל) על המדרכה, בתנאי שאין בכך הפרעה להולכי הרגל.
2.13  שימוש בשבילי אופניים
הוקצה שביל מיוחד או נתיב מיוחד לאופניים בדרך, מותרת לרוכבי אופניים רכיבה רק בשביל (נתיב) זה (תקנה 129(ב)). עם זאת, מותר לרוכב אופניים לעבור לנתיב אחר של הכביש לצורך פנייה שמאלה, בכפוף לכל כללי הזהירות החלים על כל נהג.
2.14  אסור לרכוב על אופניים במנהרה (תקנה 129(ג))
"מנהרה" היא כל דרך העוברת מתחת לקרקע, ואשר לפניה הוצב תמרור המציין "מנהרה".
 הערה: תמרור אזהרה מפני מנהרה הוא תמרור 138. תמרור המציין מנהרה הוא תמרור מס' 633. לא כל מעבר תת-קרקעי הוא מנהרה, אלא כמפורט לעיל.
              אסור לרכוב על אופניים במנהרה כנ"ל. אסור גם להולך רגל ללכת במנהרה (תקנה 117(א)).  
2.15  על האופניים להיות מצוידים בכל עת:
א.    בפעמון
ב.    במנגנון בלימה יעיל לעצירה
ג.     במחזיר אור אדום על אחורי האופניים
הערה: מפרט למחזיר האור מצוי בחלק ג בתוספת השנייה לתקנות התעבורה (בפריט מספר 9א) (תקנה 130).
 
2.16  על הציוד כנ"ל (תקנה 130) להיות בכל עת במצב תקין
(תקנה 131)
2.17  רכיבה בחשיכה מסוכנת! (תקנה 132)
רצוי מאוד שלא לרכוב בכביש בשעות החשיכה (= "זמן תאורה" בתקנות). בכל זאת החוק אינו אוסר רכיבה בשעות חשיכה* אם באופניים
1.     מאיר פנס קבוע באור לבן קדימה (שאפשר להבחין בו ממרחק של לפחות 150 מ' מלפנים); 
2.     מאיר פנס קבוע מאחורי האופניים המפיץ אור אדום (בפועל). מחזיר האור האדום חייב להיות מותקן באופניים בכל עת כנ"ל. (תקנה 130 (ד));
3.     מותקנים מחזירי אור צהובים בדוושות האופניים.
2.18  אם אתה מסיע אופניים בהליכה, החוק רואה בך רוכב אופניים לכל דבר!
("זולת אם מהקשר הדברים משתמע אחרת")
למשל: אסור לילד בן פחות מ-14 להסיע על אופניים רוכב אחר, כלומר, ללכת אִתו ולדחוף את אופניו.
2.19  זכויות שוטר באכיפת החוק (תקנה 134)
בגלל היעדר רישיון נהיגה לאופניים, ואפילו בגלל גיל הקטינים הרוכבים – באורח חוקי – על אופניים, נחוצה סמכות מיוחדת לשוטר האוכף את החוק ואת הבטיחות על הרוכבים. אכן, לשוטר יש סמכות אכיפה כאמצעי למניעת המשך של רכיבה מסוכנת, ומפעם לפעם השוטר משתמש בסמכותו זו לאכיפה. לידיעתך: לשוטר שנוכח בעבירותשל רוכבי אופניים על תקנות התעבורה הנ"ל מותר להוציא את האוויר מגלגלי האופניים וגם את שסתומי האוויר מהגלגלים כדי להפסיק בפועל את העבירות המבוצעות.
2.20  תלת-אופניים
תלת-אופניים הם אופניים רגילים אשר בהם, נוסף על שני הגלגלים, יש גלגל שלישי או רביעי להובלת מטען בדרך כלל. על תלת-אופניים חלות זה 20 שנה תקנות מחמירות בנוגע לחובה להתקין התקני תאורה ברכיבה בלילה. בגלל נדירותם המוחלטת של תלת-אופניים בימינו (ונדירותם המוחלטת של רוכבי תלת-אופניים מהשתלמויות מסוג זה) לא יפורטו תקנות אלה כאן (תקנות 135,136 בנספח).   
2.21  אופניים עם מנוע עזר
תקנה 39 י"ח מתירה להשתמש באופניים כאלה מגיל 14 ומעלה בלבד. תקנות נוספות שהותקנו ב-2010וב-2011 קובעות את ההספק המרבי ואת המהירות המרבית של אופניים חשמליים, ההולכים ומתרבים עתה במקומותינו (תקנה 1: הגדרות).
 
ה-3      תקנות תעבורה כלליות הרלוונטיות לאופניים
3.1     אופניים הם כלי רכב לכל דבר ועניין
אופניים הם כלי רכב נוח, קל, זול, גמיש ופגיע מאוד. אופניים הם כלי רכב לכל דבר ועניין, וכמעט כל תקנות התעבורה חלות על אופניים. רוכב האופניים אמנם יכול להפוך להולך רגל בקלות ובן רגע, אך כשהוא רוכב על אופניים, חלות עליו כל התקנות החלות על רכב מנועי רגיל.
3.2     כללי התעבורה הרגילים
 כל כללי התעבורה החלים על עוברי דרך חלים גם על אופניים, למעט תקנות אחדות שאי-אפשר להחילן על אופניים מטבע הדברים. להלן לשם הדגמה כמה דוגמאות בקצרה:
תקנה 21(א) כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.
תקנה 21(ב) כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא
- יפריע לתנועה או יעכב אותה,
- יסכן חיי אדם.
אזהרה: ילד קטן בן 10 הרוכב על אופניים ופוגע באדם ההולך על המדרכה מפר את החובה הזאת.  
אזהרה: רוכב אופניים אינו מבוטח בביטוח חובה ככל נהג או נוסע או נפגע ברכב מנועי. הילד שנפגע כנזכר לעיל או הוריו יישאו בעלות הטיפול באדם שבו פגע הילד ברוכבו על אופניו.
תקנה 22(א) עובר דרך חייב לקיים את ההוראות המופיעות בתמרור.
אזהרה: גם תמרור עצור, גם קו הפרדה, גם אור אדום.
תקנה 25 לא ינהג אדם ברכב אלא אם כן הוא בקיא בהפעלתו.
אזהרה: מי שאינו מכיר את זוג האופניים של חברו, אינו בקיא בתפעולם – שלא ירכב עליהם עד שיקבל הדרכה מלאה.
תקנה 28(א) נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או את הכידון כל עוד הרכב בתנועה.
אזהרה: בידיו = בשתי ידיו!
תקנה 28(ב) בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב לא יאחז בטלפון קבוע או נייד ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית.
אזהרה: גם באופניים!
תקנה 33(א) במקום שיש כביש, לא ייסע נוהג רכב אלא בכביש (אלא אם יש הוראה אחרת בחלק זה).
אזהרה: לרוכב אופניים בכל גיל אסור לרכוב על המדרכה.
תקנה 37 לא ינהג אדם ברכב בכל קטע של כביש חד-סטרי בכיוון הפוך לכיוון המותר באותו כביש.
אזהרה: גם רוכב אופניים! (קרא שוב)
תקנה 40(א) אסור לנוהג ברכב לסטות מנתיב נסיעתו, אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון.
אזהרה: גם ובעיקר רוכב אופניים! המסתכן הראשון והנפגע הראשון עקב טעות כזו הוא הרוכב עצמו.
תקנה 42 פנייה ימינה תיעשה מהנתיב הימני בלבד ובפנייה חדה, סמוך לשפת הכביש.
תקנה 51 עובר דרך ינהג רק במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות באופן שיקיים בידיו את השליטה המוחלטת ברכב.
אזהרה: כלל זה חל על רוכביאופניים גם במורד, גם בעיקולים, גם בגשם, גם בתנועה צפופה, גם בחושך וגם על ילדים.
תקנה 64 מתן זכות קדימה
          כל התקנות החלות על נהג רגיל חלות גם על רוכב אופניים.
אזהרה: כשרוכב אופניים אינו נותן זכות קדימה כנדרש בחוק, הוא הראשון שנפגע, אם
 קרתה תאונה. פגיעתו כואבת, אחריותו לתאונה חמורה ומרגיזה והפיצויים שעליולשלם לנפגע לרוב אינם דבר של מה בכך.
  
            נוסף על הכללים הייחודיים לאופניים חייב כל רוכב אופניים לרכוב על-פי כל הכללים המחייבים כל נוהג ברכב. אי-אפשר להתחבא מאחורי טענות כמו"מדובר בילד", או "בכלל אין לו רישיון נהיגה", או "זה היה על יד הבית". רוכב אופניים, אף-על-פי שאינו זקוק לרישיון נהיגה או לרישיון רכב ואינו חייב להיות בגיל מסוים, חייב למלא אחר כל התקנות והחוקים כנהג רכב מנועי. לרוכב אופניים יש, למרבה הצער, תמריץ מובהק לרכוב בבטחה ועל-פי כל החוקים והוא - פגיעותו הרבה במקרה של עימות עם עוברי דרך אחרים.
 
דיני תעבורה לאופניים
תקנה 1: הגדרות:
"אופניים עם מנוע עזר" – אופניים בעלי שני גלגלים המורכבים זה אחר זה שמותקן בהם מנוע עזר חשמלי שנתקיימו בהם כל אלה:
(1)         ההספק המרבי של המנוע אינו עולה על 250 וואט;
(2)         המנוע החשמלי מופעל באמצעות דוושות האופניים;
(3)         כוח המנוע יורד עם העלייה במהירות האופניים ומפסיק את פעולתו, כאשר מהירות האופניים עולה על 25 קמ"ש;
(4)         הם עומדים בדרישת תקן אירופי EN 15194 ובהוראות לעניין יישום התקן האירופי כאמור בישראל, שקבע מנהל אגף הרכב בהתייעצות עם הממונה על התקינה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה, העומדים לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים בשעות העבודה הרגילות של המשרד.
"רכב" - רכב הנע בכוח מכני או הנגרר על ידי רכב כזה או על ידי בהמה וכן מכונה או מתקן הנעים או הנגררים כאמור, לרבות אופניים ותלת-אופן, ולמעט רכב ששר התחבורה פטר אותו בצו מהוראות פקודה זו כולן או מקצתן.
קסדה לרוכב האופניים: סעיף 65ג, פקודת התעבורה
(א)         לא ירכב אדם על אופניים, ולא ירכיב אדם אחר, אלא אם כן הם חובשים קסדת מגן העומדת בדרישות שקבע שר התחבורה והבטיחות בדרכים, הקשורה ברצועה שתמנע את נפילתה בשעת הנסיעה.
(ב)         בגיר שהוא הורה, אפוטרופוס או שבהשגחתו קטין, לא יניח לקטין כשהוא במחיצתו לעבור על הוראות סעיף קטן (א).
(ג)           בעל עסק שבו נמכרים אופניים יציג במקום בולט בעסקו, בצורה שיקבע השר, הודעה המפרטת את הוראות סעיף זה.
(ד)          בסעיף זה, "אופניים"- לרבות גלגשת (skateboard), גלגיליות (roller skates), גלגיליות להב (rollerblades), קורקינט חשמלי כהגדרתו לפי פקודה זו, ולמעט תלת- אופן.
 
תקנות רלוונטיות אחרות:
תקנה 34: ייעודו של כביש או שביל או נתיב
(א)         בכביש, בשביל או בנתיב שיועדו וסומנו לסוג מסוים של כלי רכב או לעוברי דרך מסוימים, לא ישתמשו נוהגי רכב או עוברי דרך אחרים.
(ב)         על אף האמור בתקנת משנה (א), רוכב אופניים ישתמש בצדו הימני הקיצוני של הכביש אף אם הוא כביש שבו הוקצה נתיב לתחבורה ציבורית.
תקנה 39טז: פטור מחובת רישיון רכב
בעל אופניים עם מנוע עזר והנוהג בהם פטורים מחובת רישום ורישוי לפי סעיף 2 לפקודה.
תקנה 39יז: פטור מחובת רישיון נהיגה
הנוהג באופניים עם מנוע עזר פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה.
תקנה 39יח: נהיגת אופניים עם מנוע עזר
לא ינהג אדם באופניים עם מנוע עזר אלא לאחר שמלאו לו 14 שנים.
תקנה 60: איתות
(א)      האות להנעת רכב העומד מצד ימין של הכביש, וכן האות לשם פנייה או סטייה שמאלה יינתן -
(1)   (-)
(2)   ביד - בהוצאת הזרוע השמאלית עד למרפק מחוץ לרכב בקו אופקי.
(ב)      האות להנעת רכב העומד מצד שמאל של הכביש, וכן האות לשם פנייה או סטייה
1.      ימינה יינתן -
(1)   (-)
(2)   (-)
(3)   באופניים - בהרמת הזרוע הימנית בקו אופקי ובניצב לכיוון הנסיעה של האופנים.
(ג)       האות לעצירה או להאטת המהירות יינתן -
(1)   (-)
(2)   ביד - בנענוע כף היד השמאלית והזרוע למעלה ולמטה, מחוץ לרכב, כשהזרוע בקו אופקי וכף היד מופנית כלפי מטה.
 
תקנה 123: רכיבה על אופניים
(א)   לא ירכב אדם על אופניים אלא אם הם במצב תקין וראויים לשימוש.
(ב)   לא ירכב אדם על אופניים אלא על גבי המושב הקבוע המחובר אליהם.
תקנה 124: הרכבת אנשים על אופניים
(א)   הרוכב על אופניים לא ירכיב אדם, אלא אם הם עשויים לרכיבתם של אנשים במספר הרוכבים עליהם, ולא ירכב אדם על אופניים נהוגים בידי אחר אלא אם הם עשויים כאמור.
(ב)   על אף האמור בתקנת משנה (א) מותר להרכיב ילד שטרם מלאו לו 8 שנים על אופניים המצוידים במושב נפרד המבטיח את שלום הילד המורכב עליהם.
(ג)    מי שטרם מלאו לו 14 שנה לא ירכיב אדם אחר על אופניים.
תקנה 125: הובלת חפצים ונסיעה בצד רכב אחר
הוראות תקנות 121 ו122- יחולו גם לגבי הובלה ורכיבה על אופניים. להלן תמלילן:
תקנה 121: הובלת חפצים
לא יוביל רוכב על אופנוע חבילה, צרור או חפץ המונעים ממנו, או העלולים למנוע ממנו, שליטה מלאה על רכבו או שהם -
(1)   עולים באורכם על 70 ס"מ;
(2)   חורגים מחוץ לחלק הקדמי ביותר או לחלק האחורי ביותר של האופנוע.
תקנה 122: נסיעה בצד רכב אחר
הרוכב על אופנוע או תלת-אופנוע לא ייסע בצדו של רכב אחר, לרבות אופניים או אופנוע, אלא כדי לעקפו או לעבור על פניו כדין.
תקנה 126: איסור להתחבר אל רכב אחר ואיסור גרירה
(א)   הרוכב על אופניים לא יאחז ברכב אחר הנע בדרך, ולא יחבר אליו את רכבו באופן אחר.
(ב)   לא יגרור אדם באופניים.
תקנה 127: ריווח בין אופניים לרכב אחר
הרוכב על אופניים ישמור על ריווח בינו ובין רכב הנוסע לפניו, כדי שיספיק להיעצר מיד וללא חשש תאונה במקרה של עצירה או מתן אות על ידי הרכב שלפניו.
תקנה128: נסיעה בצד ימין
הרוכב על אופניים ירכב קרוב ככל האפשר לשפתו הימנית של הכביש וינהג בזהירות ובמיוחד בעוברו רכב העומד או בעוקפו רכב הנע באותו כיוון.
תקנה 129: רכיבה על אופניים במקומות מסוימים
(א)   לא ירכב אדם על אופניים על מדרכה או על חלק מהדרך המיועד להולכי רגל בלבד; אולם מותר להולך רגל להסיע אופניים על המדרכה אם אין בכך הפרעה להולכי רגל.
(ב)   הוקצה בדרך שביל מיוחד לאופניים וסומן בתמרור מתאים, לא ירכב רוכב אופניים בכל חלק אחר של הדרך אלא באותו שביל.
(ג)    לא ירכב אדם על אופניים במנהרה.
(ד)   לא ירכב אדם באופניים בדרך בין-עירונית אלא בשול הימני של הכביש (יולי 2011, עדיין לא פורסם).
תקנה130: ציוד אופניים
לא ירכב אדם על אופניים אלא אם הם מצוידים בכל עת -
(1)   בפעמון;
(2)   במנגנון בלימה יעיל לעצירה;
(3)   במחזיר אור על אחורי האופניים, מסוג כאמור בחלק ג בתוספת השנייה.
 תקנה 131: תקינות הציוד
הציוד המפורט בתקנה 130 יהיה בכל עת במצב תקין.
תקנה132: אורות אופניים
לא ירכב אדם על אופניים בזמן תאורה אלא אם -
(1)   מאיר בהם פנס קבוע מלפנים המפיץ אור לבן הנראה לעין במזג אוויר נאה ממרחק של 150 מטר לפחות מלפני הרכב;
(2)   מאיר בהם פנס קבוע המפיץ אור אדום מאחורי האופניים;
(3)   יש מחזירי אור בצבע צהוב על דוושת האופניים שניתן לגביהם לראשונה רישיון על ידי רשות מקומית אחרי יום כ"ד בטבת תשמ"א (31 בדצמבר 1980).
תקנה133: הולך רגל המסיע אופניים
לעניין חלק זה, הולך רגל המסיע אופניים בדרך, דינו כדין רוכב אופניים, זולת אם מהקשר הדברים משתמע אחרת.
תקנה134: סמכות שוטר
מצא שוטר אופניים שרוכבים עליהם תוך הפרת הוראות תקנות שהותקנו על-פי הפקודה, רשאי הוא להוציא את האוויר ואת השסתומים כדי למנוע המשך רכיבה עליהם תוך הפרת הוראה כאמור.
ו. שיטות הוראה-למידה
תהליכי הדרכה והוראה הם פועל יוצא של סגנונות הוראה של המלמדים וסגנונות למידה של הלומדים. ככל שתהליכי ההוראה יהלמו את סגנונות הלמידה, הלמידה תהא משמעותית יותר. לכן מדריכים ומורים העוסקים באינטראקציה אנושית של תהליכי למידה-הוראה, ישאפו להתאים את תכנון השיעורים לאישיותם כמורים/מדריכים, לאינדיבידואלים המרכיבים את הקבוצה, למטרות הקבוצה ולנושא הנלמד. מורים טובים מכירים בכך שהם מסייעים ללומדים לחוות את הלמידה, להבין ולהפנים ידע ומיומנויות. מורים אפקטיביים הם למעשה מתווכים המעצימים את הלומדים מתוך גישה של דיאלוג חינוכי.
 
אנשי חינוך מאמינים שיש לבנות סביבת למידה מאתגרת ומעודדת חשיבה, שבה המורים בוחרים באופן מושכל את כלי ההוראה ואת אסטרטגיות ההוראה.
אין שיטת הוראה "טובה" או "לא טובה", ואין שיטת הוראה שמתאימה לכל מצבי הלמידה ו/או לכל אוכלוסיית הלומדים. שיטות הוראה-למידה בהוראת תחום דעת מסוים הן מגוונות ומשלבות הקניה של גופי ידע, פיתוח מיומנויות והקניית ערכים בכל תוכני הלימוד ובכל שכבות הגיל.
 
שיטות ההוראה של נושאי הלימוד בבטיחות בדרכים של רוכבי אופניים ייבחרו בהתאם לשיקולים, כגון: מהות הנושא הנלמד ואופיו, אוכלוסיית היעד, משאבי הסביבה וכן בהתאם לתרומה של הדרכים או הכלים שנבחרו לשמש אמצעים להשגת מטרות ההוראה. דרכי ההוראה והלמידה יכללו הפעלות התלמידים באמצעות הרצאות, דיון ורב-שיח, עבודה בצוות, משימות חקר וגילוי ופעילויות אחרות. כל אלה יבוצעו בהתאם לתנאים ולמתחייב מחומר הלימוד בפעילות יחידנית, בזוגות, בקבוצות קטנות, במסגרת כיתתית ו/או במסגרת חוץ- כיתתית.
בתהליכי הוראה בכיתה ישולבו שיטות הוראה מגוונות וכן ישולבו אמצעי המחשה, כגון: תמונות, מפות, דגמים, סרטים וכלים ממוחשבים. בתהליכי הוראה מחוץ לכיתה ישולבו פעילויות התנסות, מעין "מעבדת שדה", המהוות מרכיב לימודי יעיל ביותר לפיתוח מיומנויות רכיבה ומיומנויות שליטה. להתנסות ברכיבה על אופניים במרחב העירוני המתוכנן כהלכה יש גם חשיבות מרובה בכל הנוגע לפיתוח עמדות חיוביות כלפי רכיבה על אופניים. יש לשלב פעילויות שדה כאמצעים להשגת מטרות בקשר לתוכני הלימוד בכל הנושאים המרכזיים בשכבות הגיל המוגדרות.

הספרות המקצועית מבחינה בארבע שיטות הוראה-למידה עיקריות הנבדלות זו מזו בהנחות היסוד, בתפקיד המורה המשתמש/ת בשיטה הספציפית ובתפקיד התלמיד/ה:
·        שיטת הביאור (Expository Mode)
·        שיטת החקר (Inquiry mode)
·        שיטת ההדגמה (Demonstration Mode)
·        שיטת הפעלתנות (Activity Mode)
 
א. שיטת הביאור (Expository Mode)
שיטת הביאור מדגישה את חומר הלימוד (subject matter oriented), והיא בעיקרה חד-כיוונית; קרי, המורה מעביר את החומר ומבאר אותו, והתלמידים צריכים לקלוט אותו, לזכור, להבין ולדעת להשתמש בו כדי לפתור תרגילים ולהכין עבודות.השיטה קצרה ויעילה.
הנחות היסוד של שיטת הביאור הן שתיים: אחת, תפקיד מערכת החינוך הוא להעביר לתלמידים חומר לימודי הכולל גופי ידע, מיומנויות וערכים מוסכמים. על כן שיטת הביאור נקראת גם "שיטת ההעברה" (transfer). הנחת יסוד נוספת - האחריות להעביר את החומר לתלמידים חלה על המורה. המורה משמש מתווך בין חומר הלימודים ובין התלמידים. יש לציין כי המורה יכול להעביר את החומר בדרכים שונות: הסבר מילולי, תרגול, שימוש בספרים, שימוש במפות, דפי עבודה, מצגות, סרטים ועוד. תוך כדי העברה המורה מבאר את חומר הלימודים לתלמידים: מסביר, מפרש, מדגים וכדומה.
הערכה של תוצאות תהליך הלמידה תיעשה בדרך כלל באמצעות מבחני הישגים המודדים את כמות הידיעות שקלט התלמיד תוך שימת דגש ברמת הידע שלו על-פי הטקסונומיה של בלום (טקסונומיית היעדים החינוכיים של בלום [Bloom] מציגה רמות קוגניטיביות שונות שנדרשות מהאדם בעת ביצוע מבחן או מטלת ההערכה. הטקסונומיה עוזרת בתורת המבחנים לבחור שאלות שמתאימות לתחום ההערכה שבו יש עניין לעסוק).
תפקיד המורה: בשיטת הביאור המורה הוא  גורם דומיננטי בתהליך ההוראה. המורה מניע את תהליך הלמידה ומתווך בין חומרי הלימוד לבין התלמידים. עליו להכיר את חומר הלימוד, להיות מומחה בתכנים, להכין מערכי שיעור, להחליט כיצד לארגן את חומר הלימוד, איך להציג את החומר בכיתה, באילו אמצעי עזר להשתמש, להוביל את התלמידים אל התשובות הנכונות ואל ביצוע המטלות בצורה נכונה. המורה ינקוט פעולות אלה על מנת להשיג את המטרות של תכנית הלימודים ולהעריך את מידת הצלחתם של התלמידים.
תפקיד התלמיד: לקלוט ולהבין את החומר המועבר אליו, את גופי הידע, את המיומנויות או הערכים. התלמיד אמורלהתאים את עצמו לדרישות של תכנית הלימודים, להתאים את עצמו לדרישות המסגרת הלימודית ולבצע את הוראות המורה: לקרוא, לענות על שאלות, להדגים שליטה במיומנויות ולהצליח במבחני ההישגים.
 
ב. שיטת החקר (Inquiry Mode)
בשיטת החקר הדגש מושם בתלמיד עצמו (pupil centered) יותר מאשר במידע שעליו לרכוש.
הנחות היסוד של שיטת החקר הן אלה:גופי הידע נמצאים בתהליך של שינוי, ולכן חשוב ללמד כיצד לומדים יותר ממה לומדים וכמה לומדים. הדגש הוא בלמידת עקרונות, מיומנויות חשיבה, דרכים לפתרון בעיות וכדומה.הלמידה יעילה ומשמעותית יותר לתלמיד, אם הוא מעורב אישית בתהליך הלמידה. שיטת החקר מגבירה את ההנעה של התלמיד ללמוד הודות לחיזוקים שהוא מקבל מהישגיו. למידה בשיטת החקר מקלה על ההעברה (transfer) של עקרונות והכללות מתחום אחד לתחומים אחרים ומנתקת את הלומד מן הדימוי המוטעה שהמדע הוא דבר מוחלט, מושלם וקבוע. ניסוי וטעייה הם מיסודות הלימוד הגלומים בשיטת החקר. במהלך פעולות החקר שהתלמיד מבצע, הוא עשוי לעשות שגיאות, אך הוא גם לומד מן הטעויות שלו.
הערכת הישגיו של התלמיד מורכבת ומדגישה את התהליך ואת מיומנויות החקר לא פחות משהיא מדגישה התוצרים של הלמידה.
המורה בשיטת החקר הוא גורם מכוון ומדריך: הוא משתתף בתהליך הלמידה בצורה פעילה, עוזר לתלמידים להגדיר את השאלות ואת הבעיות, מציג בפני התלמידים שאלות מכוונות ומעוררות חשיבה, מציע דרכים חלופיות לפתרון בעיה, עוזר לתלמידים לפרש את הנתונים שמצאו,מעודד את התלמידים לפעול באופן עצמאי, לחפש מידע במקורות מגוונים ומוודא שיש לתלמידים מקורות מידע שדרושים להם. בשיטת החקר המורה אינו צריך להקדיש זמן רב להכנת מערכי שיעור והרצאות, והוא יכול להתפנות יותר לתלמידים, לזמן עבורם התנסויות למידה מתאימות לצורכיהם ולהציע דרכים חלופיות לפתרון בעיות וכיווני מחשבה אשר יסייעו לתלמידים לנתח נתונים הנוגעים לחומר הנלמד.  
בשיטת החקר התלמיד לומד בדרך הגילוי ומעורב באופן פעיל בתהליך הלמידה ובתכנונו. התלמיד אמור לשאול שאלות, להגדיר בעיות ולחפש את התשובות. בשיטה זו מטפחים את הסקרנות, את העצמאות ואת האחריות של התלמידים בתהליכי הלמידה. הערכת הישגיו של התלמיד בשיטה זו עוסקת יותר בשליטתו של התלמיד במיומנויות חשיבה ובהתמודדות עם פתרון בעיות ולא רק בהבנה ובזכירה של חומר נלמד.
ג. שיטת ההדגמה (Demonstration Mode)
שיטת ההדגמה מורכבת משלושה שלבים: צפייה, שמיעת הסבר ועשייה. אפשר לשלב שיטה זו בשתי השיטות הקודמות שהוצגו לעיל.
שיטת ההדגמה מתבססת על הנחות היסוד האלה: הדגמה ממחישה כיצד דברים צריכים להתבצע, כיצד מתרחשים תהליכים או כיצד פועל עיקרון מסוים. באמצעות ההדגמה המורה ממחיש לתלמידים את העקרונות ואת הרעיונות המרכזיים. הדגמה משפרת את התקשורת בתהליך ההוראה-למידה ומגבירה את ההנעה של התלמידים. ההדגמה כוללת כמה שלבים: התלמידים צופים בהדגמה, התלמידים מקשיבים להסבר של המורה או מעלים השערות ומציגים מסקנות, והתלמידים מבצעים את הפעולות בעצמם.
הערכת הישגיהם של התלמידים מדגישה את הבנתם של עקרונות ומסרים עיקריים של ההדגמה ואת יכולתם לבצע ולנמק את ההדגמה שעשה המורה.
תפקיד המורה בשיטת ההדגמה הוא לתכנן, לארגן ולבצע את ההדגמה כדי להעביר לתלמידים את הרעיונות המרכזיים, לתת להם הוראות ברורות ומדויקות כיצד לבצע את הפעילות ולדאוג להימצאותם של החומרים הדרושים להדגמה. על המורה להיות מיומן בהצגת דגמים, בעריכת ניסויים, בהכנת מרכזי למידה, בתכנון משחקי הדמיה וכדומה. 
בשיטת ההדגמה התלמיד פעיל ומעורב בתהליך הלמידה. הוא צופה בהדגמה ומקשיב להסברים של המורה על מנת שיוכל להבין את הרעיון המרכזיולחזור ולבצע את ההדגמה בעצמו.
 
ד. שיטת הפעלתנות (Activity Mode)
שיטת הפעלתנות מתמקדת בלומד (פיידוצנטרית).
הנחות היסוד: הנחות היסוד של שיטת הפעלתנות קרובות להנחות היסוד של שיטת החקר. כאמור, השיטה היא פיידוצנטרית, קרי, מדגישה את צורכי התלמידים השונים זה מזה ביכולות, ברצונות, בכשרים ובשאיפות. לכן על החינוך לעזור לכל אחד ואחת לממש את הפוטנציאל האישי שלהם. בשיטת הפעלתנות התלמידים לומדים מתוך התנסות ישירהומשתתפים בצורה פעילה בבעיות האמיתיות של החיים. ההנחה היא שהפעילויות בבית הספר משקפות את חיי החברה, ובית הספר הוא ראי החברה.השיטה מפתחת אצל התלמידים יוזמה ואחריות אישית. מאחר שהאדם הוא יצור חברתי, השיטה מטפחת את חיי החברה ושיתוף פעולה בין התלמידים לבין עצמם ובין התלמידים לבין המבוגרים. התלמידים לומדים להשתלב במאמץ קבוצתי כדי לפתור בעיה מוחשית או למלא תפקידים שונה בקבוצה שבה הם חיים. בית ספר פתוח הוא דוגמה למקום שבו אפשר ליישם את שיטת הפעלתנות.
ההערכה נעשית בשיתוף פעולה עם התלמיד, ובדרך כלל אין מבחנים וציונים. ההערכה היא בעיקרה הערכה מעצבת.
תפקיד המורה בשיטת הפעלתנות הוא להדריך, לכוון, לתמוך ולעודד את התלמידים בתהליך הלמידה. על המורה ליצור מרחבי למידה עשירים ומאתגרים ולהתאים את חומר הלימוד להתעניינות התלמידים ולרמתם. בשיטה זו תפקיד המורה הוא גם לסייע לכלל התלמידים ולהתייחס לשונות בין התלמידים באמצעות אסטרטגיות הוראה-למידה מתאימות ורלוונטיות.
תפקיד התלמיד בשיטת הפעלתנות הוא הפעיל ביותר בהשוואה לשלוש השיטות המוזכרות לעיל. בשיטה זו האחריות האישית, היוזמה וחופש הבחירה של התלמיד הם מאבני היסוד של השיטה. על התלמיד לבחור את הנושא שהוא רוצה ללמוד ואת התחום שבו הוא רוצה לעסוק ולהיות מעורב באופן פעיל בתהליך הלמידה – בהנחיית המורה ובהדרכתו.
 
ארבע השיטות שהוצגו לעיל שונות זו מזו ומשלימות זו את זו, והן משקפות את יחסי הגומלין בין המורה, התלמיד ותכנית הלימודים. לכל שיטה עוצמות וחולשות משלה, ולכן מומלץ לשלב בתהליכי הוראה-למידה את כל השיטות תוך התייחסות לנושאי הלימוד, למטרות הלמידה, למאפיינים של אוכלוסיית הלומדים, לתנאי סביבת הלמידה, לאישיות המורים ולמאפייני המוסד והמערכת.
כל אחת משיטות ההוראה מאפשרת למורים ללמד במגוון של דרכי הוראה וכלי הוראה בשילוב טכנולוגיות בשאיפה להתאים את סגנון ההוראה שלהם לסגנון הלמידה של התלמידים.
בשיטת הביאור: הרצאה (הוראה פרונטלית), סיפור/נרטיב, דיון, שימוש באמצעי עזר כמו סרט, מצגת, קלטת שמע ועוד.
בשיטת החקר: משימות המדגישות שאילת שאלות, הצבת השערות, ניתוח והסקת מסקנות, הדרכה בלמידה עצמית ועוד.
בשיטת ההדגמה: משחקי הדמיה ומשחקי תפקידים, עריכת ניסויים, הכנת מיצגים ותצוגות, הכנת דגמים ועוד.
בשיטת הפעלתנות: הוראה יחידנית, הדרכה בלמידה עצמית, הוראה מתקנת לתלמידים מתקשים, עבודה בקבוצות, הכנת מרכזי פעילות, הכנת מרחבי למידה עשירים, הכנת מיצגים ותצוגות ועוד.
 
בהוראת הנושא רכיבה על אופניים במרחב העירוני יש חשיבות רבה לבחירה מושכלת של שיטת ההוראה המתאימה והרלוונטית ולשילוב בין התאוריה והפרקטיקה. חלק מהשעות יוקדשו ללימוד גופי ידע, לתאוריות ולמודלים וחלק אחר יוקדש להתנסות וללמידה מעשית.
רכיבי הצלחה בעבודת המורים עם תלמידים
הצלחתם של מורים/מדריכים בעבודתם עם תלמידים מושתתת על שלושה יסודות עיקריים:
א.      אחריות אישית - קבלת אחריות אישית להובלת הקבוצה, להטמעת התכנים והאווירה בקבוצה ולמתן דוגמה אישית. הצלחת השיעורים נשענת על אחריות אישית של המדריך/ה;
ב.      מקצועיות - שליטה בתכנים והרחבת הידע האישי הנוגע לתוכני השיעורים;
ג.       דיאלוג של כבוד –ניהול דיאלוג מתוך כבוד, פתיחות, אי-שיפוט, הקשבה והכלה.
 
נוסף על שלושת היסודות שהוזכרו לעיל, תהליכי הוראה-למידה משמעותיים מורכבים מפסיפס של יכולות וכישורים של המורים והמדריכים:
א.      קשר אישי - המורים יוצרים קשר אישי וישיר עם התלמידים. הם צריכים להיות רגישים לדינמיקה בקבוצה, להיות אוזן קשבת לסוגיות ולבעיות שעולות מצד התלמידים ולהתמודד אִתן בהתאם. במצבי עימות אישיים מול תלמיד/ה לא צריך לגרום להתנגשות, ורצוי לחשוב מהי הדרך הטובה ביותר להגיע לדיאלוג מוצלח. המורים צריכים להאמין בפוטנציאל הגלום בכל אחד ואחת. בשיעורים עם התלמידים המורים הם גם מחנכים, גם מנחים וגם שותפים לדרך ההדרכה והלמידה. המורים יאפשרו התנסות לתלמידים במשימות ובאתגרים בדרך של ניסוי וטעייה תוך כדי מתן ביקורת מאוזנת.
ב.      הגדרת המטרות - המורים יגדירו את מטרת המפגשים עם התלמידים ויפעלו להגשים אותה על מנת שלמידת התלמידים תהא משמעותית.
ג.       העברת תכנים - המורים יהיו אחראיים לאיסוף ולפיתוח חומרי לימוד לשיעורים העולים בקנה אחד עם הנושא המרכזי של השיעור ועם מטרותיו. למערכי השיעורים/ההדרכה יהיה סדר רציונלי וקוהרנטי המותאם לנושא הנלמד ולשכבת הגיל של התלמידים. מצופה מהמורים להתכונן מבעוד מועד ולהרחיב את הידע שלהם על נושאי השיעורים.
ד.      עזרי לימוד וציוד - המורים אחראיים להכין מבעוד מועד את עזרי הלימוד שיידרשו להם בשיעורים עם התלמידים. עזרי הלימוד יתחשבו בנושא השיעור ובצורכי התלמידים, לרבות התחשבות בשונות התלמידים. מצופה מהמורים להכין רשימת ציוד ועזרים מסודרת ומפורטת, ככל האפשר, מבעוד מועד.
ה.      אקלים כיתתי – המורים ידאגו לאקלים כיתתי מיטבי ולאווירה משתפת ותומכת. ככל האפשר, המורים יתחשבו בצורכי התלמידים תוך ניהול דיאלוג מעצים. מצופה מהם להיות רגישים, משתפים, מקשיבים ומתחשבים.
דוגמאות למערכי שיעור לתלמידים
 
שיעור 1: למה לרכוב על אופניים?
·        על-פי שיטת הביאור
אמצעים דידקטיים
1.      סרט/מצגת/כתבות
2.      עבודה בקבוצות
3.      דיון במליאה
 
משך הפעילות - 60 דקות.
 
מהלך המפגש ומבנהו
המפגש יתחלק לשלושה חלקים ויתנהל בפעילות קבוצתית.
חלק ראשון: צפייה בסרט/במצגת/בכתבות (10 דקות)
המדריכים יציגו את הנושא בפני התלמידים באמצעות סרט/מצגת/כתבות.
חלק שני: עבודה בקבוצות (30 דקות)
המדריכים יחלקו את התלמידים לקבוצות עבודה ויגדירו להם את המשימה. כל קבוצה תקבל בריסטול ולורדים צבעוניים. התלמידים יתבקשו לדון בקבוצה ולסכם בכתב את החשיבות ואת היתרונות של רכיבה על אופניים על גבי בריסטולים. הבריסטולים ייתלו בחדר – "קירות מדברים". אם הכיתה והתלמידים מאובזרים במחשב, בברקו ובציוד טכנולוגי מתאים, אפשר גם לסכם את תוצרי עבודת הקבוצות במחשב ולהציגם במצגת או בכל דרך מתוקשבת אחרת. כל קבוצה תבחר נציג/ה להציג את התוצרים במליאה.
חלק שלישי: דיון וסיכום במליאה (10 דקות)
נציגים מכל קבוצה יציגו את תוצרי העבודה בקבוצות בדרך שבחרו להציג, ויתקיים דיון במליאה. המדריכים יסכמו את השיעור תוך שימת דגשים בערך המוסף של רכיבה על אופניים בהשוואה לפעילויות אחרות, באחריות אישית ובאחריות קבוצתית.
 
חומר עזר
עבודה בקבוצות
קבוצת תלמידים הלומדת בדרך שיתופית היא קבוצה שבה תהליכי הפעילות הלימודית מובנים, ומטרתה להעצים את היסודות האלה: חלוקת עבודה ואחריות אישית, התחברות למשימה שלמה בתהליכים של תלות הדדית, השלמת המשימה באופן הדדי, רצון להביא לקידום מרבי של כל אחד מחברי הקבוצה, התחשבות ביכולתו של כל פרט, הערכה לגבי תרומתו של כל פרט לקבוצה, שאיפה לקדם את סך כל תוצרי הקבוצה, אווירה של תמיכה, קבלה, עזרה ועידוד.
לכן חשוב להבין שדרכי ההבניה של תהליכי הפעילות במשימה הלימודית קובעות את רמת השיתופיות הנוצרת בקבוצה. קבוצה שיתופית יכולה להיות בעלת שני הרכבים בסיסיים מבחינת מאפיינים אישיים של חברי הקבוצה:
קבוצה הומוגנית - הקבוצה ההומוגנית כוללת תלמידים בעלי מאפיינים דומים. במערכת החינוך המונח קבוצה הומוגנית מתייחס בדרך כלל לרמתם הלימודית של התלמידים. מורים בכיתה מרגישים שהוראתם יעילה יותר, כאשר הם מלמדים תלמידים שרמתם הלימודית דומה ואחידה ככל האפשר. יש ניסיון בקרב המורים ליצור קבוצות שבהן הפערים בין הלומדים קטנים ככל האפשר.
חשוב לזכור שכל הקבוצות בכיתה תהיינה בדרך כלל הומוגניות מבחינת הגיל, כי עקרון ההומוגניות הוא השולט בארגון בית הספר לכיתותיו. ואולם כפי שבכיתה יש פער של עד 12 חודשים בגיל הילדים, כך גם בקבוצות הומוגניות מבחינה לימודית יש תמיד דיפרנציאציה, ובכל קבוצה הומוגנית המונה 6-5 תלמידים נמצא פערים מסוימים. השונות האינדיבידואלית היא תמיד גורם הקיים בכל הרכב אנושי קבוצתי.
הטרוגניות – תלמידים בקבוצה שונים זה מזה במאפיינים רבים. הקבוצה ההטרוגנית כוללת תלמידים בקבוצה על בסיס של הבלטת השוני בין חברי הקבוצה. הטרוגניות פירושה שונות, אי-אחידות, גיוון. לפיכך הרכב הטרוגני יכלול תלמידים מרקע עדתי מגוון, מרמות לימוד מגוונות וכן גיוון ושוני במאפיינים אחרים על-פי מטרות הקבוצה או "סוכני החוץ", למשל, המורים המרכיבים את הקבוצה.
יש להבחין בין הומוגניות קיצונית להומוגניות מתונה ובין הטרוגניות קיצונית להטרוגניות מתונה. גיוון רב בהרכב עדתי של תלמידים בקבוצה אחת יכול ליצור שוני קיצוני ברמה האקדמית של התלמידים, אולם גם הומוגניות עדתית בקבוצה יכולה להתאפיין בשוני קיצוני ברמה האקדמית. אין קבוצה הומוגנית לחלוטין, ויש קבוצות שההטרוגניות בהן רבה או מועטה יותר.
להרכבי קבוצות לומדים בכיתה על בסיס הומוגני או הטרוגני יש השלכות חינוכיות וחברתיות ניכרות. אחת הבעיות של כל מערכת חינוכית היא מציאת האיזון החינוכי היעיל במיסוד ארגוני של הלמידה בכיתות, בקבוצות, במסלולי לימוד ואף במוסדות לימוד בין הומוגניות והטרוגניות במאפייני רקע, כמו מין, עדה, מעמד תרבותי-כלכלי, לבין מאפייני יכולת אקדמית ושאיפות להישגים לימודיים. אחת ממטרות הלמידה השיתופית היא יצירת איזון זה באופן יעיל יותר ויצירת קבוצות הטרוגניות מתונות לשם השגת מטרות חברתיות ואקדמיות בכיתה לומדת.
שיעור 2: הכרת האופניים
·        על-פי שיטת ההדגמה
אמצעים דידקטיים
1.      אופניים
2.      אביזרי רכיבה וציוד נלווה
3.      התנסות אישית
4.      דיון במליאה
 
משך הפעילות - 60 דקות.
 
מהלך המפגש ומבנהו
המפגש יתחלק לשלושה חלקים ויתנהל בפעילות קבוצתית.
חלק ראשון: היכרות עם האופניים (10 דקות)
המדריכים יציגו בכיתה את האופניים ויתנו הסבר כללי על המבנה ועל חלקי האופניים. כמו כן המדריכים יציגו את אביזרי הבטיחות השונים.
חלק שני: התנסות התלמידים (40 דקות)
התלמידים יתנסו בהתאמת האופניים לתלמידים שגובהם שונה, בחבישת קסדה ובשימוש בציוד בטיחותי נוסף. המדריכים יזמינו תלמידים אחדים למרכז החדר ויבקשו מכל אחד/ת לבצע משימה שונה. דוגמאות למשימות:
א. התאמת האופניים לתלמידים כרוכבים - להזמין שני תלמידים שגובהם שונה;
ב. חבישת קסדה – להזמין תלמיד ותלמידה (בעלי שיער קצר/ארוך);
ג. לבוש – להזמין תלמיד ותלמידה (הלובשים מכנסיים קצרים/ארוכים לעומת חצאית קצרה/ארוכה);
ד. הצגת אביזרי בטיחות נוספים.
בכל הדגמה והתנסות המדריכים ידגישו את עקרונות ההפעלה ואת חשיבותה.
חלק שלישי: דיון וסיכום במליאה (10 דקות)
המדריכים יקיימו דיון מסכם וידגישו את נושא קבלת האחריות של כל אחת ואחד בהצטיידות לפני הרכיבה.
 
חומר עזר
הדגמה
ההדגמה היא כלי הוראתי חיוני ביותר בתהליכי למידה של מיומנויות מוטוריות. באמצעות ההדגמה התלמידים נחשפים למידע חזותי, מוחשי וראשוני על המיומנות הנלמדת. האמרה הידועה "תמונה אחת שווה אלף מילים" מדגישה את הרעיון שהמחשה חזותית יכולה להיות יעילה יותר להעברת מידע מהמחשה מילולית.
על המורים להדגים את המיומנות גם לפני תרגולה וגם בזמנים שונים במהלך התרגול. אין להסתפק בהדגמה חד-פעמית אלא יש לעשות סדרה של הדגמות שבעזרתן יבינו התלמידים את יסודותיה העיקריים של המיומנות הנלמדת. המורים יכולים להדגים בעצמם, אך מחקרים רבים מצביעים על יעילות גבוהה יותר של התרגול, אם ההדגמה נעשית על ידי התלמידים. תלמידים הצופים בתלמידים מדגימים מבינים שאם חבריהם לכיתה יכולים להדגים, אזי גם הם עצמם יכולים ומסוגלים להדגים.
על המורה להדגים לתלמידים את המיומנות הנלמדת, גם אם אין לו יכולת לבצע אותה באופן מושלם ומדויק. בתחילת הלמידה אין לתלמידים ידע רב על המיומנות הנלמדת, ולכן הם אינם מסוגלים להפיק תועלת מכל הפרטים הקטנים שהדגמה אופטימלית יכולה לספק.
התלמידים צופים בהדגמה כדי לקבל תמונה (מפה מנטלית) על מה שהם נדרשים לבצע. הדגמה נכונה של המיומנות, אף שאינה מושלמת, יכולה בהחלט לסייע לתלמידים לעצב את התמונה הדרושה להם כדי להתחיל לתרגל את המיומנות.
תרגול המיומנות
כדי ללמוד כיצד לבצע את המיומנות המוטורית על התלמידים לתרגלה שוב ושוב. כדי להגיע לשליטה טובה במיומנות מורכבת יותר על התלמידים להתנסות בה מספר רב של פעמים. אין זו משימה קלה לרתום את התלמידים לתרגול ממושך שהוא גם מהנה ומעניין.
 
במהלך התרגול ובסיומו על המורים לתת משובים ללומדים. משובים אלו יסייעו לתלמידים לתקן טעויות וגם ימריצו אותם להמשיך בתרגול.
 
שיעור 3: רכיבה בטוחה
·        על-פי שיטת החקר
אמצעים דידקטיים
 
1.      אירועים אותנטיים/כתבות מהעיתונות/ממצאי מחקר/נרטיבים אישיים
2.      לוח תמרורים לרוכבי אופניים
3.      עבודה בקבוצות
4.      דיון במליאה
 
משך הפעילות - 60 דקות.
 
מהלך המפגש ומבנהו
המפגש יתחלק לשלושה חלקים ויתנהל בפעילות קבוצתית.
חלק ראשון: תאונות וערך החיים (10 דקות)
המדריכים ידגישו את החשיבות של רכיבה בטוחה על אופניים, של נקיטת כללי זהירות ושל בטיחות ומשמעות ערך החיים.
חלק שני: עבודה בקבוצות (30 דקות)
המדריכים יחלקו את התלמידים לקבוצות עבודה ויגדירו להם את המשימה. כל קבוצה תקבל אירוע/סיפור שונה. התלמידים יתבקשו לנתח את האירוע, להסיק מסקנות ולהציע פתרונות להתמודדות נכונה. בסוף תהליך הלמידה בקבוצה התלמידים יסכמו את תוצרי עבודתם ויבחרו נציג/ה להציג את התוצר במליאה.
חלק שלישי: דיון וסיכום במליאה (20 דקות)
נציגי הקבוצות יציגו את עיקרי הדברים של תוצרי עבודתם בקבוצות השונות. המדריכים יסכמו את השיעור תוך שימת דגש בתובנות המרכזיות.
 
חומר עזר
ניתוח אירועים – Case Study
ניתוח אירועים הוא שיטה שבה הלומדים מנתחים אירועים מחיי היום-יום בכיתה. האירועים גורמים ללומדים בדרך כלל התרגשות והתלבטות ודורשים מהם להגיב, לנתח, להעלות השערות ולמצוא דרכי פעולה המובילות לפתרון הבעיה. ניתוח האירוע כולל זיהוי האירוע, איסוף מידע רלוונטי על אודות מרכיביו וניתוח מידע זה לאור הידע הפרופסיונלי.
השימוש בשיטה מאפשר מידה של אותנטיות המסייעת ליישום החומר התאורטי.
למידת חקר של נושאים שונים באמצעות השיטה של ניתוח אירועים מאפשרת:
·         התייחסות שיטתית לנתונים רבים באמצעות שאלות והתקדמות לפי סדר לוגי לקראת פתרון;
·         פתיחות להתנסויות בלתי צפויות;
·         ערנות ורגישות להקשר המיוחד של הכיתה;
·         פיתוח כשרים מגוונים: כושרי אנליזה וסינתזה, חשיבה רב-כיוונית וכושרי הערכה ושיפוט.
האירוע יכול להציג:
  • בעיה שיש להתמודד עם פתרונה
  • קונפליקט הקשור במהות בנושא
  • דילמות בהגדרת הנושא והתמודדות עמו
  • אחרים
שיטת החקר פותחת צוהר למשמעויות ולרבדים העמוקים של ההתרחשויות.
להיות עשר ברכיבה על אופניים –עשרה טיפים חשובים לרכיבה
1) רגע לפני שמתחילים לרכוב חובה לחבוש קסדה ומומלץ גם ללבוש כפפות.
2) חובה לשתות בכל מזג אוויר, לפני הרכיבה, בזמן הרכיבה ואחריה, במיוחד בימים שהטמפרטורה גבוהה.
3) יש להימנע מרכיבה במזג אוויר קיצוני.
4) אין לצאת לרכיבה אחרי ארוחה או על קיבה ריקה.
5) חשוב מאוד לבחור מסלול נוח ובטוח.
6) אם רוכבים על מדרכה, יש לרכוב במרכז המדרכה ולא בקצה הקרוב לכביש.
7) בזמן חשיכה יש לרכוב במקומות מוארים, ורצוי גם ללבוש בגדים בהירים ולהשתמש בפנס נסיעה ובמחזירי אור.
8) התחילו ברכיבת חימום ולאחר כעשר דקות הגבירו את קצב הרכיבה.
9) יש לעבור לרכיבה אִטית בסוף הרכיבה במשך כחמש דקות ואחר כך יש לעשות שחרור בעזרת מתיחות.
10) חובה להפסיק את הרכיבה, אם מרגישים עייפות, כאבי שרירים, כאבים בבית החזה, קוצר נשימה, סחרחורת או בחילות. יש לפנות מיד לטיפול רפואי.

שיעור 4: רכיבה על אופניים בעיר - הלכה למעשה
* על-פי שיטת הפעלתנות
אמצעים דידקטיים
 
1.      אופניים
2.      אביזרי בטיחות
3.      כלי כתיבה
4.      דיון במליאה
 
משך הפעילות - 120 דקות.
 
מהלך המפגש ומבנהו
המפגש יתחלק לשלושה חלקים ויתנהל בפעילות יחידנית וקבוצתית.
חלק הראשון: יציאה מבית הספר לאזור הרכיבה והנחיות לפני רכיבה (30 דקות)
המדריכים ירכזו את התלמידים במקום בטוח ומוצל באזור של מסלול הרכיבה בעיר (המדריכים יבדקו ויכירו את מסלול הרכיבה לפני הפעילות). המדריכים יסבירו וירעננו את כללי הרכיבה הבטוחה בעיר בקצרה ויחלקו את התלמידים לשתי קבוצות. חובה שיהיו שני מדריכים או יותר לפי מספר התלמידים ולפי שיקולים מקצועיים.
חלק שני: רכיבה על אופניים (45 דקות)
אחרי חלוקת התלמידים לשתי קבוצות, כל קבוצה תהא באחריות מדריך או מדריכה. התלמידים יקבלו זוג אופניים ויחלו לרכוב במסלול הרכיבה הנבחר. התלמידים הרוכבים ידגימו פעולות, כמו בדיקה של תקינות האופניים, עלייה על האופניים בהתייחס למדרכה ולכביש, חבישת קסדה, לבישה של מגִני רכיבה, ציות לתמרורים, עצירה וכדומה - לפני הרכיבה, בעת הרכיבה ואחרי סיומה.
חלק שלישי: סיכום במליאה וחזרה לבית הספר (15 דקות)
המדריכים ירכזו את התלמידים ויסכמו את הרכיבה שלהם תוך שימת דגש במאפייני בטיחות מרכזיים שהתגלו בעת רכיבתם. המדריכים ייתנו משובים לתלמידים ממקום של צמיחה ותמיכה. בסיום הפעילות - התארגנות וחזרה בטוחה לבית הספר.
 
חומר עזר
למידה חוץ-כיתתית
"אמנם ניתן לבצע התנסויות רבות בחדרי הכיתות, במעבדות ובאמצעים אחרים הקיימים בבתי הספר. עם זאת, מספר גדול של מושגים, מיומנויות ורעיונות הנכללים בתכנית הלימודים, אינם ניתנים להמחשה בדרך של התנסות, אלא בסביבתם הטבעית, דהיינו מחוץ לכיתה" (מתוך דו"ח הוועדה לסביבת הלימוד החוץ-כיתתית, האגף לתכניות לימודים, פברואר 1998).
תהליכי ההוראה-למידה של רכיבה בטוחה על אופניים במרחב העירוני מחייבים למידה והתנסות מחוץ לכיתות הלימוד הרגילות. בסביבת הלימוד מחוץ לכיתה ייפגשו התלמידים עם עולם המציאות המערכתי המשקף את הממד הרב-תחומי, וכן ייחשפו להמחשות קונקרטיות, שמתגברות על מגבלות הכיתה בהתמודדות עם תופעות מהמציאות ומחיי היום-יום. התנסות חווייתית במהלך הלמידה תתרום להתפתחותם של הלומדים מן ההיבט ההכרתי, הריגושי והמוטורי.
סביבת הלימוד החוץ-כיתתית מבחינה בין סביבות פתוחות (תחת כיפת השמיים) לבין סביבות סגורות (בתוך מבנה). הבחנה זו תסייע בידי המורים והמדריכים לתכנן את הלמידה מחוץ לכיתה ולהיערך לקראת פעילות חוץ-כיתתית המשתלבת בתכנית הלימודים ואף עומדת בתנאים הבטיחותיים הדרושים.
בתכנון הלמידה מחוץ לכיתה יש להתייחס הן להיבט הפדגוגי והן להיבט הארגוני.
מן ההיבט הפדגוגי והמקצועי יש לתכנן את הפעילות מחוץ לכיתה כחלק אינטגרלי מתכנית הלימודים וכן יש לתת את הדעת על עניינים אלה:
·        זיהוי המושגים, העקרונות והמיומנויות שמזמנים פעילויות מחוץ לכיתה;
·        תכנון המטרות האופרטיביות של הלמידה מחוץ לכיתה והגדרת תוצרי הלמידה;
·        מיפוי 'תחנות למידה' או 'שדות למידה' (סביבות או אתרי למידה) בעלי תרומה ייחודית להשגת מטרות הלמידה; רישום המצאי הפיזי והפוטנציאל ההוראתי הטמון בכל 'תחנת למידה'. במיפוי סביבות הלמידה מחוץ לכיתה יש להבליט את משאבי הסביבה הקרובה המצויים בכל בית ספר ולהרבות להשתמש בהם.

היערכות המורים לפעילויות מחוץ לכיתה בנושאים מסוימים תכלול את השלבים האלה:
הכנת מיפוי הוראתי, הכנת מערך שיעור חוץ-כיתתי וסיכום.
מן ההיבט הארגוני והלוגיסטי של אירועי למידה מחוץ לכיתה יש לבצע פעולות אלה:
  • הכנה מקדימה מעשית של המורים והשתלמותם;
  • קבלת אישור מהנהלת בית הספר, בהתאם לדרישות משרד החינוך, בכל הנוגע לנהלים הארגוניים והבטיחותיים בתוך בית הספר או מחוצה לו;
  • כתיבה והפצה של דפי הוראות או הנחיות להורים ולתלמידים;
  • תיאום עם הגורמים הרלוונטיים מחוץ לבית הספר;
  • תיאום עם הגורמים הרלוונטיים בתוך בית הספר.

למידה חוץ-כיתתית מתאימה לכל שכבות הגיל, והיא תיעשה בתיאום עם כל הגורמים הרלוונטיים ובאישורם תוך הקפדה על נוהלי משרד החינוך
מקורות
ארגון בטרם - סקרתצפיותארצי.  המרכזהלאומילבטיחותולבריאותילדים. דו"חמחקר. מוגשלרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
 
ברק, א' (2009). אופני כביש - המדריך לרוכבים רציניים. הוצאת מטר.
בן ארי, ר' וריץ', י' (1994). גישות הוראה אלטרנטיביות לכיתה הטרוגנית - ניתוחמשווה. בתוך: שיטות הוראה לכיתה ההטרוגנית. 279-253. אבן יהודה: רכס הוצאה לאור.
בר און, ג' (2010). דרכי התערבות להגברת בטיחותם של רוכבי אופניים. בטיחות בדרכים בקיצור. יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
גורי-רוזנבליט, ש' (1978). תכנון פיתוח ויישום תכניות לימודים. יחידה 8. תל-אביב:
            האוניברסיטה הפתוחה.
גיטלמן,ו',פיסחוב,פ', כרמל, ר'.( 2010)  סקרארצישלמהירויותנסיעהבישראל:סקרמהירויות. מרכזרןנאורלחקרהבטיחותבדרכים, המכוןלחקרהתחבורה ,S/18/2010 2010 . דו"חמחקר, הטכניון.
 
.
גיטלמן, ו', פיסחוב, פ', הנדל, ל', כרמל, ר', בלשה, ד' (2010). חבישת קסדות ע"י רוכבי אופניים: סקר. מרכז רן נאור לחקר הבטיחות בדרכים S/12/2010/ . תצפיות ארצי,2009, דו"ח מחקר.
 
.
גיטלמן,ו',אנדי-פינדלינג,ל',רענן,ר', וחמו-לוטם, מ'.(2007)  בטיחותילדיםרוכביאופנייםבישראל. להשלים פרטי מקום ושם הוצאה לאור
 
גליקסמן, ד' (2010). כל אחד ביחד - מדריך פרקטי להנחיית קבוצות בשפה של כבוד. הוצאת דיאלוג-הפצות.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2011), ירושלים.
 
הרפז, י' (2008). המודל השלישי: הוראה ולמידה בקהילת חשיבה. תל-אביב: ספריית הפועלים.
הרשותהלאומיתלבטיחותבדרכים.(2010) נקודתתצפיתמס',6 היפגעותרוכביאופנייםבתאונות דרכים.
.
.
זוהר, ע' (2006). למידה בדרך החקר: אתגר מתמשך. ירושלים: מאגנס.
טרומבלי, א' (2006). אופני הרים – המדריך לרוכבים רציניים. הוצאת מטר.
 
ישראל בשביל האופניים (2011). חוקים ותקנות בעולם הרחב שנועדו להגן על רוכבי אופניים. מתוך: http://www.bike.org.il/. 
 
פלג, ק., סימןטוב, מ. (. אפיוןהיפגעותומיגוןרוכביאופניים - כבסיסלצמצוםהיפגעותובניית
תוכניתמניעה. המרכזהלאומילחקרטראומהורפואהדחופה, מכוןגרטנר. מוגשלקרןרןנאור לקידוםמחקרהבטיחותבדרכים. (להשלים שנה)
 
 
ריימן, ר' ולימדור, ר' (1999). שילוב של הדגמה בתהליכי למידה של מיומנויות: סקירת ספרות וממצאי מחקר עדכניים. בתנועה, כתב עת למדעי החינוך הגופני והספורט, ה (1), 64-27.
 
 
 
 
 


[1חבישת קסדות בקרב רוכבי אופניים: סקר תצפיות ארצי 2010, המכון לחקר התחבורה, יוני 2011, דו"ח מחקר מס' s/22/2011
*חריגת מטען מתונה מגוף הרכב מקדימה או מאחור מותרת בכלי -רכב בעל ארבעה גלגלים, וחריגה מימין או משמאל אסורה כלל בכל רכב.
 
*הערה: "זמן תאורה" כולל את "זמן הלילה וכן כל זמן אחר שבו הראות לקויה מחמת תנאי מזג אוויר או מכל סיבה אחרת".

 


פורום