פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   הצלצול שבלב - טל ניסן תלמידת שכבה י' תיכון גולדה
דף הבית >> כתבות >> הצלצול שבלב - טל ניסן תלמידת שכבה י' תיכון גולדה
הצלצול שבלב\טל ניסן
 
חשבתם פעם איך יראה בית הספר ללא צלצולים? איך יתנהלו השיעורים וההפסקות? איך כולם ידעו לעמוד בזמנים הנתונים בלי לאחר ובלי לשכוח?
בתיכון העיוני ע"ש גולדה מאיר בפ"ת, ובמעט מאוד בתי ספר נוספים בארץ, זה לא רק חלום או נקודה למחשבה – זה החזון.
ביום הראשון שלי בתיכון, ישבתי בכיתה וחיכיתי לצלצול, שסוף סוף אחרי חודשיים יסמל את תחילת שנת הלימודים החדשה ואת הצטרפותי לתיכון... אבל הוא לא הגיע.
ולמרות ששום דבר לא סימן את תחילת השיעור, בשעה שמונה בדיוק, כל התלמידים נכנסו לכיתות, ודקה אח"כ המסדרון היה ריק.
לרגע תהיתי אם עיני ראו נכון, אין צלצול – ובכל זאת כולם עוזבים הכל ונכנסים לשיעור?
בהתחלה חשבתי, אולי משהו השתבש? הצלצול נתקע? המערכת התקלקלה? אבל אז נכנסה המחנכת לכיתה, ואחרי ההכרות והברכות לקראת השנה החדשה הוסיפה ואמרה "בית הספר נותן לכם אחריות, אתם כבר לא ילדים, אפשר לסמוך עליכם. אנחנו רואים בכם מנהיגות."
מבטים מוזרים חלפו מפה לשם והשאלה שנשארה תלויה באוויר "אבל איך מסתדרים בלי צלצול?"
בפעם הראשונה, אחרי תשע שנות לימוד - בית ספר בלי צלצולים.
בהפסקה הנושא הפך לשיחה המרכזית "בטח כולם יאחרו, אף אחד לא יזכור מתי נגמרת ההפסקה ומתחיל השיעור".
מהר מאוד גילינו שזה די פשוט, אפילו נוח. פתאום אין רעש חזק ומחריד שמזעזע את מסדרונות בית הספר. שלווה ורוגע אופפים את המקום. בנועם ובשקט מודיעה המורה שנגמר השיעור, ובסוף ההפסקה כולם כבר יודעים להכנס לכיתות בלי שמישהו יעיר להם. בזמן המבחנים אין דבר אשר יקטע את חוט המחשבה ויוציא מריכוז, השיעורים עוברים מהר יותר ובקלות.
ובמילה אחת ניתן לסכם זאת – אחריות. בית הספר נתן לנו אחריות לעמוד בזמנים, סומכים עלינו, למה שלא נוכיח שאנחנו מסוגלים לכך?
לאחר חודשיים של לימודים, החלטתי לבדוק את מקור הרעיון ומה חושבים שאר באי בית הספר.
תחילה פניתי למנהלת התיכון, מיכל טימן, ושוחחתי איתה על היוזמה. לדבריה, אין צלצולים בבית הספר מיומו הראשון. הרעיון משקף את חזון בית הספר והוא אחריות ומנהיגות התלמידים, במטרה להעצים את תחושת העצמאות, הביטחון העצמי, הבגרות והאחריות האישית, תוך נתינת אמון בתלמידים.
התלמידים אומרים שעצם העובדה שאין צלצולים, מאפשרת לנו להוכיח בגרות מסוימת שעד כה לא הכרנו.
אז איך עד היום חיינו בעולם של צלצולים?
תלמיד מתיכון בחדרה, לובה שקרוב, אשר בבית ספרו ישנם צלצולים, מספר מה דעתו על הרעיון ואיך לדעתו היה נראה בית הספר ללא הצלצולים: "שני דברים היו עולים, כמות התירוצים (אין לי שעון, אין לי פלאפון, נגמרה לי הסוללה...) ורמת האחריות של התלמידים. הגישה הזאת משקפת את המהות של מוסד חינוכי שהוא בעצם חממה להכין אותנו לעולם שבחוץ, הנסתר והאפל. אני מאמין שבעולם שבחוץ לא יהיה מגפון שיעשה לנו צלצול של אוטו גלידה ויגיד לנו ללכת לעבודה. לדעתי, מה שקורה ברגע שההנהלה מחליטה שאין צלצולים, היא נותנת אמון בתלמידים. אני חושב שזה הדבר שהכי חסר במערכת הזאת. יותר מדי מפקחים, מבחנים, בגרויות, בדיקות, תרגילים... תאמינו בתלמידים שהם יכולים להיכנס ולצאת לשיעור בזמן אחרת - הם לא יאמינו בעצמם."
  


Go Back  Print  Send Page

פורום