פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   פרשת "פנחס"
דף הבית >> דת >> פרשת השבוע אהוד בן יהודה >> פרשת "פנחס"
בס"ד                                                                                                  פרשת פנחס תשע"ז
המודל השלם של המנהיג הרוחני
 
קוראים יקרים, משה רבינו מבקש מנהיג ראוי שיחליף אותו, הוא מכנה אותו "איש על העדה".     "על העדה"- כלומר כזה הנמצא מעל עם ישראל, למעלה ממנו. המנהיג, על פי משה רבינו צריך להתנשא מעל הציבור ומשם לכוון אותו. מאידך, בפרשת השבוע הקודמת, קראנו על תואר אחר של מנהיג: "ויקם (פנחס) מתוך העדה". פנחס הוא "מתוך העדה".  פנחס נאלץ להתמודד עם משבר רוחני עמוק בעם ישראל והוא פועל "מתוך העדה". הוא לא נשאר במגדל השן של קדושתו, תוך המתנה לעם שיבוא ויטפס אליו ויתקדש באמצעות קירבה אליו.. פנחס יורד למטה, מאוד למטה, על מנת לסלק את המפגע המוסרי. הוא יורד מטהרתו ומתייצב בתוך העדה מתלכלך בלכלוכיה על מנת לתקן את קלקוליה. זהו מודל המנהיגות אותו מציג פנחס. המודל אליו שואף משה רבינו שונה. הוא מייחל ל"איש על העדה"- דמות עילאית, קורנת שתצליח להביא את העם להתרומם אליה. ייתכן ואין כאן מחלוקת. אין כאן "תחרות" בין מודל המנהיגות של משה למודל המנהיגות של פנחס, מאחר ושני המודלים נצרכים. ישנן תקופות ושעות בהן עם ישראל חי חיי קדושה ונמצא בדרגה עליונה. בזמנים כאלה, מתאים לו מנהיג "על העדה". העם המבקש את הקדושה יביט במנהיג הנערץ, מתוך אהדה ואהבה וממילא יימשך אחריו.
מאידך, ישנן תקופות של משבר ונפילה רוחנית לעם ישראל. כאשר עם ישראל רחוק מהקדושה, ואין מגע בין המנהיג לבין העם. מגע כזה יווצר רק אם המנהיג ירד אל העם למטה. המנהיג איננו מצליח להאיר מרחוק את המחשכים, הוא נאלץ להתכופף ולרדת אל "תוך העדה", כדי להושיט יד לעם ולמשוך אותו. אנו חיים בתקופה בה חלקים מהחברה הישראלית נפלו לתוך הבור. הם רחוקים מאמונת ישראל ומנוכרים לתורה ומצוות. הם אוטמים את אוזניהם בפני כל דבר שבקדושה. מי שבוחר להיות "על העדה". מעיד על עצמו כי הוא התייאש מרבבות אנשים מעם ישראל. בעת משבר זקוקים אנו למנהיג "מתוך העדה". המנהיג של ישראל צריך להיות מסוגל להתמודד עם גוונים שונים, שכל אחד ואחד מהם זקוק להדרכה והכוונה אחרת ולעיתים גם לשפה אחרת. מסופר על הרב קוק זצ"ל, שכאשר הגיע ליפו בשנת תרס"ד, עבר מבית כנסת לבית כנסת ודרש בפני הציבור, כל ציבור בשפתו. הדבר עשה רושם כזה עד שכל קהילה סברה שהרב החדש הוא מ"אנשי שלומיה". החסידים ראו בו תלמיד של הבעש"ט, אשכנזים ראו בו תלמיד של הגר"א וגם הספרדים נקשרו בו שכן דרש בשפה שהייתה מוכרת להם.
החלוקה לשני מודלים מוטעה. דברי ימי תולדות עם ישראל מלאים בתלמידי חכמים מופלגים שהיו "על העדה" ולא השפיעו עליה, מפני שהעדה לא התרוממה אליהם. לא נוצר ביניהם קשר או השפעה. תורתם וקדושתם הגדילו את חשבון התורה והקדושה באוצר של כלל ישראל, אבל הם לא היו מנהיגים, מפני שלא היו "בתוך העדה". מנגד, גם הירידה "בתוך העדה" איננה מספיקה. אם המנהיג לא יהיה "על העדה", הוא לא יוכל להרים את העם למעלה, אל הקודש. גם קיים חשש שהוא ירד אל העדה במטרה להרים אותה, אבל יפול יחד איתה ולא יצליח להרים אותה. אולם סכנה זו נדירה. המודל השלם של המנהיג הרוחני הוא מודל משלב. זהו המודל היחידי שיש לו סיכוי בקירוב חלקים של עם ישראל שהתרחקו מהתורה. זהו המודל היחידי שיש לו סיכוי בימינו. כך הייתה הנהגתו של הראי"ה קוק, רבה הראשי הראשון של א"י, שעם כל קדושתו וגדולתו בתורה, שאין דומה לה בדורות האחרונים, יזם את "מסע המושבות" ועבר ממושבה למושבה, רכוב על סוס כאחד "השומרים" על מנת לקרב את בני החלוצים לאביהם שבשמיים, לתקן את הפרצות בחומות הדת, להאיר פנים, לרקוד איתם ולהזדהות עם מפעל התחיה הלאומית.
 
 
 
תזכו לשנים רבות וטובות. שבת שלום. אהוד בן יהודה.  

Go Back  Print  Send Page

פורום