רישום לניוזלטר

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   פרשת השבוע "ויקרא"
דף הבית >> דת >> פרשת השבוע אהוד בן יהודה >> פרשת השבוע "ויקרא"
בס"ד                                                                      פרשת ויקרא תשע"ח
 
                             האם אלוקים צריך קורבנות?
 
   היהדות מלמדת אותנו שהראשונים להקריב קורבנות היו בניו של האדם הראשון- קין והבל. גם נח הקריב קורבנות והוא היה אבי כל האנושות כולה. מהי המטרה של מצוות הקורבנות?
   קוראים יקרים. תחילה חשוב להדגיש את המובן מאליו, שהקב"ה לא צריך את הקורבנות לעצמו, כי מי שחושב שהקורבן נועד לתת איזו "מתנה" לקב"ה, טועה טעות גדולה, שהרי הקב"ה הוא אינסופי וכל העולם שלו, ואין האדם יכול לתת לו דבר. הקב"ה אמנם קיבל מאתנו עולות וזבחים, אך הוא אינו זקוק להם חלילה. האדם הוא שזקוק להם. הזבחים הם אמצעי להתקרב להשם, אך בראש ובראשונה רוצה ה' בלבו הטוב של האדם, שהאדם יקיים את רצונו יתברך.
   הנביאים כמובן לא זילזלו בקורבנות חלילה. שמואל הנביא אמר "החפץ לה' בעולות ובזבחים"- בהקשר מסויים מאוד, שנוגע לחטאו של שאול שלא שמע בקול ה'. גם ישעיהו וירמיהו דיברו כנגד קבוצה ספציפית של עשירים בתקופתם אשר היו חוטאים ופושעים נגד אלמנות ויתומים, והיו חושבים שהכל יכופר להם בעולות ובזבחים. התורה כידוע דורשת את הקורבנות בפירוש ( עולות, שלמים, זבחים ועוד), וזו גם היתה מטרתו העיקרית של בית המקדש לכפר בעד העם ולקדשו באמצעות הקורבנות. הנביאים כמובן כיבדו מאוד את בית המקדש והכירו במעמדו, והם התבטאו רק נגד הרשעים שהיו משתמשים בקורבנות כתירוץ להמשיך לחטוא.
   אך ודאי שהיתה חשיבות גדולה לקורבנות. הקורבנות היו מראשית הבריאה, אף לפני שהותר לאכול בשר: קין והבל הקריבו קורבנות כדי להתקרב לה', וגם נח הצטווה להקריב קורבנות.
  אמנם יש המקשים מן הטעם שהציע הרמב"ם, שהקורבנות ביהדות נועדו להחליף את מנהג הקורבנות של עובדי האלילים, אך למעשה, הרמב"ם כתב שזהו לא הטעם העיקרי מאחורי עבודת הקורבנות, אלא רק אחד הטעמים לדבר. במיוחד בנושא הקורבנות, כתב הרמב"ם שאינו יודע את הטעם האמיתי, מרוב עומקו. עוד כתב הרמב"ם שם: "כל עבודת המקדש והקרבנות נועדו להשפיע על נפשות האנשים ולעוררם לתשובה, שאנו עושים מעשים המסלים השלכת והרחקת מעשינו הרעים, ומתחייבים שלא נשוב לעשותם, אנו משרישים בנפשנו את הצורך להישמר שלא נשוב לכסלנו עוד".
   לא מן הסתם נקרא הקורבן בשמו. קורבן נקרא כך מלשון "קירבה", כי באמצעות הקורבן מתקרב האדם להשם. כל המקריב קורבן, מרגיש כאילו שהוא עצמו היה אמור להיות הקורבן על חטאיו הפרטיים- וכך מתכפר חטאו. האדם היה רואה עצמו בתור הקורבן, וחש באופן מוחשי כיצד הוא מקריב את גופו לפני ה' על המזבח. חוויה עוצמתית זו היתה עושה רושם עמוק מאוד בנפש, וגם היתה מגלה לאדם עד כמה חשובים וחמורים מעשיו לפני ה'. בכך היא מחברת את האדם לבוראו באופן עמוק ביותר, בדומה לברית המילה שסימנה "חרוט" על הגוף. אך מדובר בחוויה רוחנית שלא ניתן להמחיש לאדם בן ימינו, כי מאז בית המקדש נחרב, איבדנו את יכולתנו להבין את חשיבות הקורבן, ואת עוצמת החוויה שהיתה בה לנפש המקריב.
  כמובן שאם האדם היה מקריב קורבן מתוך מחשבה מוטעית שה' הוא שזקוק לקורבן, אז לא היה ערך לקורבנו והוא לא היה רצוי לפני הקב"ה. רק אדם המקריב קורבן מתוך כוונה להכניע את עצמו לפני הקב"ה ומתוך הכרה בכך שהאדם הוא שזקוק לקורבן כדי להתקרב באמצעותו לקב"ה, זה הקורבן הרצוי- ועל ידו הוא היה מתקרב לבורא עולם. הקורבן הוא האמצעי הטוב ביותר להראות את אהבתנו לקב"ה, כי יש בו גם הקרבה פיזית וגם הקרבה נפשית.
 
תזכו לשנים רבות וטובות. שבת שלום. אהוד בן יהודה.           

Go Back  Print  Send Page