רישום לניוזלטר

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   פרשת השבוע "כי תשא"
דף הבית >> דת >> פרשת השבוע אהוד בן יהודה >> פרשת השבוע "כי תשא"
בס"ד                                                                          פרשת כי תשא תשע"ח
 
                            עם קשה עורף הוא
 
 "ויאמר אם נא מצאתי חן בעינך אדני, ילך נא אדני בקרבנו, כי עם קשה עורף הוא...".
   לאחר סיפור חטא העגל ושבירת הלוחות המופיע בפרשתנו, משה רבנו עולה אל הר סיני כדי לקבל את הלוחות השניות, ולאחר קבלת הלוחות הוא פונה אל הקב"ה שימחל ויסלח לעם לישראל על חטא העגל. בסיום בקשת המחילה פונה משה שוב לבורא ומבקש ממנו: "...אם נא מצאתי חן בעיניך אדני, ילך נא אדני בקרבנו, כי עם קשה עורף הוא...".
   נשאלת השאלה מה ראה משה רבינו להזכיר כעת לקב"ה שעם ישראל הוא עם קשה עורף. הלא זו לא מחמאה לעם, אדרבא, כאשר הקב"ה בא להודיע למשה רבינו על עשיית העגל, הוא אומר לו: "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא" (שמות לב,ט). אבל בעת בקשת סליחה ומחילה, לא מתאים להזכיר את החטאים והעוונות, לא מתאים להזכיר דברים שליליים. מדוע משה עשה כן?
   רש"י ז"ל בפירושו לפסוק זה כותב: "קשה עורף- מחזירין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם וממאנים לשמוע". זאת אומרת, יש בעם ישראל תכונה של עזות, הם אינם מאזינים לתוכחות, ואינם נרתעים למרות ההתראות. כעת, לאחר בקשת המחילה מאת הקב"ה, משה רבינו- סניגורם של ישראל, בא לקב"ה ואומר לו: ריבונו של עולם: התכונה של קשה עורף שמצאת בעם ישראל, היא איננה רק לשלילה, אלא גם יש בה חיוב. איזו אומה יכולה לשאת בעול של תרי"ג מצוות מלבד עם ישראל?! מי יכול לעמוד מול כל הזרמים, הרוחות הרעות, התלאות והרדיפות?! אדרבא, "ילך נא ה' בקרבנו" אנו ראויים לכך, דווקא מצד היותנו עזים- כי עם קשה עורף", לכן אנו מחוזקים ואיתנים באמונתך ובתורתך. בתלמוד (מסכת ביצה כ"ה ע"ב) נאמר: "מפני מה ניתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין". מסביר שם רש"י: "עזין – קשים להינצח". בלתי מנוצחים. עם ישראל ניחן באופי מוצק, יציב, עקבי, ורק בזכות היותנו עזים שבאומות, המסוגלים לעמוד בכל רוח, ניתנה תורה דווקא לנו.
   במסכת אבות נאמר: "יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר...לעשות רצון אביך שבשמים". מדוע העזות נמשלה דווקא לנמר? מסבירים: בספר ירמיהו (ה,ו) נאמר: "על כן הכם אריה מיער, זאב ערבות ישדדם, נמר שקד על עריהם". האריה מכה והולך, הזאב שודד ובורח, אך הנמר שוקד בעירנות ובתמידות ולעין כל על טרפו, הוא אינו מתבייש ואינו מפחד מאף אחד במעשיו.
   חברים יקרים. משה נמצא בהר סיני ובידו התורה הקדושה, ואילו למטה תאבים 3000 אנשים ל"אלוקים" גשמי. באותם אנשים התעורר הדחף לפרוק עול והם רצו לסמוך על תרופות מהירות ועל פתרונות קסם. למעשה הם היו צריכים להתאפק שש שעות בלבד לפני חזרתו של משה (נרמז בפסוק "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר"). גם אדם וחווה היו צריכים לחכות שלוש שעות בלבד ואז היה מותר להם לאכול מפרי עץ הדעת. לא חבל?. עם ישראל מקבל את התורה, בונה את המשכן, מגיע למדרגה מאוד גבוהה, אבל שוב מפספס ושוב מאבד את "גן עדן". כמובן שהדברים תקפים ורלוונטיים לחיים שלנו היום. קשה מאוד להתגבר על הפיתויים הגשמיים וקשה עוד יותר לשמור על ההישגים הרוחניים לאורך זמן.
   אחים יקרים. כל אחד מאיתנו מחויב להיות עז כנמר בעבודת הבורא, אל לנו להתבייש בשמירת הערכים והמצוות. עלינו לעמוד איתנים וחזקים לעיני כל, עם קשיות עורף ועזות מצח, ולהמשיך לשמר את מורשת ישראל שעברה לנו במורשת ארוכת שנים מדור לדור.
 
 
תזכו לשנים רבות וטובות. שבת שלום. אהוד בן יהודה.     
    

Go Back  Print  Send Page