פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   פרשת השבוע "וישב"
דף הבית >> דת >> פרשת השבוע אהוד בן יהודה >> פרשת השבוע "וישב"
בס"ד                                                                     פרשת וישב תשע"ח
 
                     אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
 
   כאשר אנו לומדים את סיפורי התורה ישנה לפעמים תחושה כי חז"ל ניסו להקטין או לכסות על דברים לא מוסריים כביכול שעשו אבותינו. דוגמא לדבר: מעשה יהודה ותמר המסופר בפרשתנו, ומעשה דוד ובת שבע.
  ראשית יש לדעת, כי תורת ישראל היא תורה המרבה לבקר את גדוליה. לא מצינו בספרי שאר הדתות בקורות על גדולי הדת, כפי שאנו מוצאים בתורת ישראל(תורה שבכתב ותורה שבעל פה). תורתנו אינה מסתירה דבר. ההיפך הוא הנכון!. בנוהג שבעולם אדם ממעט לדבר על ילדיו הפחות מוצלחים ומרבה לספר על ילדיו המוצלחים. התורה בפרקיה הראשונים פותחת בחטא אדם הראשון ומספרת לנו עליו בהרחבה. יכול היה הקב"ה לומר, הרי אדם הראשון הוא יציר כפי, בני בכורי. בושה היא לי לפרסם שבני שלי חטא, שכן בכשלונו יש מעין כשלון שלי, אך תורתנו הקדושה מספרת בהרחבה יתרה ובפרוט רב על חטא אדם הראשון: כיצד הוא נגרם, כיצד הייתה התוכחה, ומה היה העונש. תורתנו מלאה בסיפורים על חטאים שונים. חטא אדם הראשון, חטא קין, חטא דור המבול, חטא בני נוח, חטא דור ההפלגה, מכירת יוסף, חטא ראובן, מעשה שמעון ולוי, חטא העגל, חטא המרגלים, חטא מי מריבה, ועוד. גם בספרי הנביאים מספר לנו הכתוב על חטאי עם ישראל בעת ההיא. בספר שופטים מתאר התנ"ך את העליות והירידות שהיו לבני ישראל באותם ימים. בספר שמואל מסופר על חטא חופני ופנחס בני עלי, על הריגת כהני נוב, מעשה דוד ובת שבע, קנאת שאול ועוד. לא ניתן לומר על תורתנו הקדושה, שהיא מסתירה ומכסה על החטאים של גדוליה.
   קוראים יקרים. ביהדות, החטא הוא חלק ממערכת החיים, כפי שמבאר שלמה המלך בספרו קהלת. "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". האבן עזרא בביאורו לפסוק זה שולח מסר לכל אחד מאיתנו: "דע כי לא תוכל שלא תחטא, כי אין אדם אשר לא יחטא בפועל או בדבור או במחשבה", ומעין דברים אלו כתב הרמב"ם, "אי אפשר לאדם מבלי חיסרון".
   לכל סיפור המובא בתורה ישנם שבעים פנים- שבעים צדדים, שלאורם ניתן לבחון אותו: מההיבט ההלכתי, מההיבט המוסרי, מההיבט הקבלי ועוד. ישנה אפשרות שכאשר נבחן סיפור מסויים, נגלה כי מההיבט ההלכתי אין בו שום בעיה, אך מוסרית ישנה בעיה. במעשה יהודה ותמר מבואר כי יהודה בא על כלתו בדרך, תמורת שכר. דבר שהלכתית הוא מותר, כפי שמבואר ברמב"ם "קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצו הוא והיא, נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו. וזו היא הנקראת קדשה" (הל' אישות פ"א, ה"ד). מכיוון שמעשה יהודה ותמר היה קודם מתן תורה, נסיק שמבחינה הלכתית יהודה לא עבר שום עברה. היום אם אחד מאיתנו יעשה מעשה שכזה, הוא יעבור עברה, כפי שמבאר הרמב"ם בהמשך ההלכה שם: "משנשתנה התורה נאסרה הקדשה. שנאמר: "לא תהיה קדשה מבנות ישראל". לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה שבעל קדשה". אך לפני מתן תורה מעשה שכזה מבחינה הלכתית היה מותר. נמצינו למדים כי הלכתית לא הייתה בעיה במעשה יהודה ותמר. אך מוסרית מעשה זה נראה בעינינו כחטא.
  לפי פשט הפסוקים המספרים על מעשה דוד ובת שבע נראה כי דוד בא על אשת איש- אשת אוריה החיתי. חז"ל מבארים שכל מי שהיה יוצא למלחמות בית דוד היה כותב לאשתו מראש, גט על תנאי, שאם הוא ימות היא מגורשת למפרע משעת נתינת הגט. כך שיוצא שהלכתית דוד המלך לא בא על אשת איש שמכיוון שאוריה החיתי מת, למפרע התברר שדוד לא בא על אשת איש. הלכתית דוד המלך לא עבר עברה, אך מוסרית קשה לנו להבין כיצד הוא עשה זאת. הזוהר הקדוש מבאר כי למעשה דוד המלך לא עשה את מעשהו מתוך התאווה שהייתה לו, שכן על דוד המלך נאמר "ולבי חלל בקרבי" (תהילים קט, כב). וביארו חז"ל כי משמעות פסוק זה היא שדוד ביטל את יצר הרע וליבו היה בלא יצר הרע. אך דוד המלך חטא בכוונה, כדי שכל האנשים הצריכים לחזור בתשובה לא יתייאשו, באומרם, דוד המלך חטא וחזר בתשובה והקב"ה מחל לו, כל שכן שה' ימחל לנו אם נחזור בתשובה. לפי מאמרי חז"ל משמע שגם מבחינה מוסרית לא היה לדוד כל חטא. ועל כך קשה לנו כיצד הגיעו חז"ל להסברים אלו שהם רחוקים מאוד מפשט הכתוב.    
   כאשר אנו לומדים את סיפורי התנ"ך, אנו למעשה לומדים אותם מהמקום שלנו, כלומר כל אחד לומד את אותם סיפורים לפי המקום שהוא נמצא בו. פוליטיקאי הלומד את התנ"ך הוא בדרך כלל ינתח את סיפורי התנ"ך בעין פוליטית הוא יחפש מה היה האינטרס של כל אחד מהדמויות במעשיו ובמחדליו. לעומתו, פילוסוף שילמד את אותם סיפורים ייתן פרשנות פילוסופית לאותו מעשה. אדם שהוא בעל תאוות וכל ימיו רודף אחריהם לממשם, ייתן פרשנות מסוימת לסיפורים הקשורים בחטאי עריות, ואילו אדם שהוא פרוש לגמרי מתאוות וכל מעשיו הם מלאי משמעות ותוכן, ייתן פרשנות אחרת לגמרי לאותם מעשים. הדבר בולט במיוחד כאשר אנו לומדים את מגילת שיר השירים בה נמצאים פסוקים עם בטויי אהבה עזים. אדם המנותק מאמונת חכמים וכל ימיו רודף אחרי תאוות, יראה בשיר זה דברים מאוד מסוימים, ואילו חז"ל יפרשו את אותו שיר במשמעות אחרת לגמרי.        
 
 
 
 
 
 
 
 
תזכו לשנים רבות וטובות. שבת שלום. אהוד בן יהודה.           

Go Back  Print  Send Page

פורום