פניות לדורית מנצור בנושא גני ילדים וצהרונים  |  פניות לשלום עטר בנושא פעילות תרבות  |  פניות לדורון קורן בנושאי מבני ציבור, תכנון ובנייה.  |  פניות לאדי גרבר בנושא פיתוח  |  
 


 
  רישום לניוזלטר

 
 
 

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   כתבת השער-עיתון כפר גנים גיליון 55 "עולים בגדול"
דף הבית >> כתבות >> כתבת השער-עיתון כפר גנים גיליון 55 "עולים בגדול"
עולים בגדול                                                     קישור לגיליון 55 

עולים על מדים ועולים לכיתה א הצטופפו לשיחה על התרגשות, על חששות ועל התחלות חדשות
 
שירן רובינשטיין
כולם "מאוד מאוד מתרגשים" ואיתן, שעולה לכיתה א מבקש לדייק: "אני שמח, לא מתרגש. מתרגש זה מישהו שגם שמח וגם קצת חושש, ואני יודע שאין לי ממה לחשוש פשוט".
החיים הם רצף של מעברים, פרידה מהמוכר והתחלה של משהו חדש.  בכל מעבר, לצד החששות הטבעיים, קיימת הזדמנות לצמיחה אישית.
הילדים שלנו עוברים ממסגרת חינוכית אחת לשנייה, ונדרשת מהם הסתגלות לסביבות חדשות ומשתנות והתמודדות עם דרישות חדשות, רבות ומגוונות.
המעבר לכיתה א הוא דרמטי, מרגש ומשמעותי במיוחד הן עבור הילדים והן עבור הוריהם. מדובר בצומת חשוב בחיי הילדים שמסמל את ראשיתו של מסעם הארוך בעולם הלימודים ההישגי. ובמירוץ החיים, לא יעבור זמן רב, הילדים יסיימו את לימודיהם במערכת החינוך ויעמדו לפני מעבר חדש ומשמעותי מאוד- הגיוס לצבא.
 
הפגשנו לשיחה על התרגשות, על חששות ועל ציפיות ששה ילדים מתוקים ונרגשים משכונת כפר גנים, שעולים לכתה א בששה בתי-ספר שונים (!) בשכונה, יחד עם שני בוגרי תיכון מכפר גנים שעומדים לפני גיוס, ילדים בעצמם...
הצעירים, איתן יהושע, עולה ל"ביאליק", שחר ויינשטוק עולה ל"הדר", רוני בן עזרא עולה ל"נווה-עוז", רואי רוזנברג, עולה ל"ממ"ד כפר גנים", סהר גניש, עולה ל"אלימלך כנר" וליהי-רז שדה, עולה לבית-הספר הצומח, שוחחו עם נדב עמרני, בוגר תיכון בן גוריון ועם תמר באבו, בוגרת תיכון גולדה, שכבר יכולים להסתכל אחורה על המסע בן תריסר השנים במערכת החינוך.
 
 
תמר משתפת שעד היום היא זוכרת את הרגע שבו עלתה לכתה א: "מאוד התרגשתי, איך אפשר לשכוח דבר כזה?" ומספרת שעד היום היא ביחד עם חברה טובה מהגן.
 
גם אתכם יהיו חברים מהגן?
רוני- "אני אהיה עם דורון ", ליהי רז- "אני עולה עם מיכל", סהר- "אני עולה עם המון חברות שלי".
 
תתגעגעו לגן?
ליהי-רז- "אני אתגעגע", איתן- "אוכל לבקר את הגן אם אני רוצה", רוני- "אני בטוח אלך לבקר את דליה הגננת ואת מורן", רואי- "אני אתגעגע לשחק כדורגל. גם בבית הספר אוכל לשחק ככה בכדור?"
 
למה אתם הכי מצפים מבית -הספר?
רואי- "אני מחכה ללמוד ולהיות חכם", שחר- "אני מחכה לעשות כבר שיעורים".
 
אתם מדמיינים איך תראה המורה שלכם?
שחר- "אני כן. אבל לא בא להגיד כל-כך", רואי- "אני מדמיין שיש לה שיער שחור והיא מאוד יפה", איתן- "אני מנסה אבל לא מצליח לדמיין כלום".
 
ואיך אתם מדמיינים את השיעור?
סהר- "המורה מלמדת והתלמידים מקשיבים", שחר- "מדמיין שצריך להקשיב ואם חבר שלי יתחיל לדבר איתי, אז יגידו לו להפסיק", ליהי רז- "מדמיינת שיגידו לנו שיש שיעורים ושצריך להכין מה שהמורה מבקשת", רואי- "אני מדמיין שיש הפסקה".
 
ביקרתם כבר בבית-הספר?
רוני- "כן. ביקרנו בבית-ספר 'נווה-עוז' וזה בית-ספר מאוד יפה ויש שם חיות בפינת החי. הייתה אישה שנתנה לנו הפתעות".
סהר- "אני הייתי בקייטנה של מוכנות לכתה א בבית-הספר 'כנר'. פגשנו את המנהלת והראו לנו את בית-הספר, אז אני מרגישה שזה עזר לי לדעת איך הכל יהיה".
רואי- "ביקרתי ב'ממ"ד' וראיתי שהייתה הפסקה והבנות הלכו לחוג בלט של בית-הספר והבנים הלכו לשחק בכדור".
שחר- "הייתי בבית-הספר 'הדר' וראיתי את השולחנות והכיסאות הגבוהים האלה ונראה לי שהולך להיות שם כיף".
 
אם הייתם יכולים לבקש משהו מהמורה שלכם, מה הייתם מבקשים?
שחר- "שיהיו הרבה שיעורי בית", איתן- "שבחיים לא תצעק עליי ושתתן לי לצאת מהשיעור מתי שארצה", רואי- "הייתי מבקש שתתן לי כמה שפחות שיעורים ורק שיעורים קלים", ליהי רז- "שתעזור לנו אם קשה לנו", סהר- "שהמורה תעזור לי בשיעורים", רוני- "שגם נלמד וגם יהיה לנו כיף".
 
אתם פוחדים קצת?
רואי- "אותי לא מפחיד כלום. הייתי במוכנות לכתה א ואני חושב שהבנתי את העסק".
איתן- "הכרתי את החונך שלי. קוראים לו תומר, הוא עולה לכתה ו ב'ביאליק' והוא יעזור לי ויהיה איתי בהפסקות, בגלל זה אני רגוע. אתמול הוא בא אליי הביתה, ראינו סרט, שיחקנו והיה לנו כיף".
 
מה אתם מאחלים לעצמכם בבית-הספר?
ליהי-רז- "שאני אצליח בלימודים ואקבל ציונים טובים", איתן- "שיהיו לי הרבה חברים, שאקבל 100 במבחנים", סהר- "שלא יהיה קשה מאוד בלימודים ושיהיה גם כיף", רוני- "שאכיר ילדים חדשים וחברות חדשות ושאצליח בלימודים", שחר- "שיהיה כיף ללכת ללימודים, ושכל יום יהיה יותר כיף", רואי- "שיהיו לי מלא חברים בהפסקות ושאצליח בלימודים, אבל בעצם בגלל שאני לא יודע מה זה, אני לא יודע באמת מה לאחל לעצמי".
 
נדב ותמר, מה הזכרונות שלכם מבית-הספר היסודי?
תמר- "הדברים הקטנים; שפרשנו מפית על השולחן והיה לנו תיק אוכל", נדב- "הישיבה בכיתה. החברים החדשים".
תמר- "אגיד לכם מה היה לי כיף; ללכת עם אימא לחנות ולבחור את הדברים החדשים לבית-הספר, לבחור תיק וקלמר".
רוני- "נכון. קנו לי גם עכשיו וזה כיף שזה חדש", רואי- "עשיתי נסיונות בלסחוב את הילקוט. ממש כמעט נשברה לי היד. למה התיק כזה גדול?"
 
תתגעגעו לבית-הספר?
נדב- "בעיקר לחברים", תמר- "להפסקות ולחברים. בגלל זה באנו לבית-הספר".
וכשהבינו שצריכים לתת פה מוטיבציה דאגו להוסיף: תמר- "האמת שאתגעגע גם ללימודים, לשיעורים, ללמוד למבחן ולהעשיר את הידע שלי. הייתי במגמת אומנות וכל פעם חיכיתי לשיעור. יש דברים מאוד מעניינים", נדב- "הייתי מחכה תמיד לשיעורי ביולוגיה וסוציולוגיה".
לאחר מבט בפרצופים הלא מבינים, הוסיף נדב: "זה בסדר, אתם לא אמורים להבין מה אמרתי עכשיו, יש לכם זמן. אבל שתדעו שבאופן כללי הלימודים מאוד מעניינים".
 
מה היה קשה לכם בבית-הספר?
נדב- "הלמידה למבחנים", תמר- "כל מבחן מהכי קל להכי קשה. עצם זה שזה מבחן זה מלחיץ וגם לעמוד בלחץ זמנים של כמות המבחנים בשבוע. אני גם זוכרת שכבר בבית-הספר היסודי, אם לא עשיתי שיעורים הייתי נלחצת ומפחדת מהמורה. שתדעו שזה בסדר והכי טבעי לפחד לפעמים".
 
אילו חוויות תיקחו אתכם?
תמר- "בעיקר את הטיולים השנתיים. האמת שגם אזכור את המורות. אני לא יכולה לשכוח שום מורה שהייתה לי".
 
איזה מורה הותירה עליכם חותם?
נדב- "כל המורות. הרגשתי שכל המורות היו אכפתיות, ולא רק מהציונים שנקבל", תמר- "המורה שלי בכתה ג'-ד' שושי גלוסקא".
 
מה הייתם משמרים במערכת החינוך ומה משפרים?
נדב – "הייתי מוסיף שיעורי חינוך, 45 דקות בשבוע זה לא מספיק לגיבוש הכיתה. וגם ללמד יותר מיומנויות למידה; איך ללמוד למבחנים, איך לסכם חומר, איך לעמוד בלחץ זמנים. ללמד את התלמידים להתמודד. אני חושב שזאת חובה בכל בית-ספר. לא רק ללמוד מקצועות ולהעשיר ידע. לתת כלים זה לא פחות חשוב. הייתי גם מצמצם את כמות המבחנים ואת הבגרויות ומרחיב את המקצועות המדעיים".
תמר- "הייתי משמרת את האכפתיות ואת הדאגה של המורות ושל מערכת החינוך לתלמידים. וגם את זה שהעירייה מעורבת ועושה פעילויות חינוך רבות. הייתי גם מבקשת שמערכת החינוך תדע לתת תחליף לדבר הזה שנקרא מבחן. עצם השם כבר מלחיץ. צריך שזה לא יהיה הפרמטר העיקרי לבחון את הידע של התלמידים ושידעו לתת הערכה על סמך דברים אחרים".
 
אלו עצות תבחרו לתת לצעירים?
נדב – "חשוב שתקשיבו למורה ולא תפספסו חומר כדי לא לצבור פערים. אם קורה לכם חלילה משהו מבחינה חברתית, אז תפנו להורים שלכם או למורה או ליועצת, לא להשאיר את זה בסוד ולא להתמודד לבד. הייתי מציע לכם לנסות פשוט לקחת את הכל בקלות. הולכים להיות לכם הרבה חברים חדשים, תלמדו דברים חדשים. פשוט תסתכלו על הכל כחוויה ומשהו כיפי שנועד בשבילכם, לתרום לכם".
תמר- "אני הייתי מציעה לכם להילחץ כמה שפחות ממבחנים. זה בסופו של דבר רק מבחן, ותמיד אפשר לשפר. תמצאו לכם כמה שיותר חברים, תהיו חברים של כולם ותנסו ליהנות מכל רגע כי זה עובר כל-כך מהר. רק אתמול התחלתי כמוכם את כתה א, ואני לא מאמינה שכבר סיימתי 12 שנים. תזכרו שגם אם לפעמים קשה, בסוף השנה כשמסתכלים אחורה מבינים שהצלחתם להתמודד ורק מתגעגעים".
 
לתמר ולנדב התרגשות משלהם. רגע לפני הגיוס. נדב לא יודע לאן הוא מיועד והיה רוצה להתגייס לחיל המודיעין. תמר מיועדת להיות מאבחנת מדעי ההתנהגות. מבצע "צוק איתן" תרם להם עוד יותר למוטיבציה וגם להתרגשות.
נדב: "יש עכשיו התרגשות מהגיוס, וכשהתאריך יגיע ההתרגשות בטח תגדל. כמו שהם מתרגשים מכתה א, אז גם בשבילנו זו התחלה של דבר חדש, מקום חדש, אנשים חדשים. אתה לא יודע לאן אתה הולך ומה יהיה, אבל מנסים לחשוב רק חיובי. אני בא במטרה לתרום לצבא כמה שאפשר ולמצות את כל הכישורים שלי".
תמר- "הלחץ מטורף. יש לי חברים שכבר התגייסו, וכל פעם שבאתי איתם לבקו"ם זה הלחיץ. זה לצאת לדרך חדשה. משהו שונה לגמרי ממה שהיה עד היום. זה להפוך להיות לגמרי עצמאי, בלי העזרה והחממה של בית-הספר. אני מסתכלת עליכם עכשיו ומתרגשת בשבילכם על הדרך החדשה שלפניכם, אבל אתם יכולים להיות רגועים... עד הצבא..."
רואי- "ואוו. עכשיו אני ממש מתחיל להתרגש..."


Go Back  Print  Send Page

פורום