רישום לניוזלטר

 
מונה:

התחברות למנהלים


iPhone Supported
 
   הבית של החיילים
דף הבית >> כתבות >> הבית של החיילים
"בפעם הראשונה בחיי אני מרגיש שיש לי משפחה לחזור אליה"
כתבתה של עינת אברהם
 
הדבר שמחזיק אותי ונותן לי כוח להמשיך, גם אחרי שבועיים או שלושה בבסיס, זה שאני יודע שיש לי בית לשוב אליו, שמחכים לי ורוצים אותי שם
 
יום שישי, שעות צהריים, בית אחד מקסים ונעים רוחש אנשים ועשייה מכל עבר. חייל אחד שב הביתה במדים ומקבל לידיו עוגת יום הולדת מקושטת וקסומה; שף מתנדב עומל במטבח הבית על ארוחה טעימה עבור החיילים הנמצאים בו; גדי סיטון, מ"תנובת ישראל בע"מ", מביא אל הבית ארגז של פירות וירקות טריים; לירון מוציאה מהרכב ארגז של בירות שנתרם מדיי שבוע באדיבות פאב "S'JEM"; כל שנייה חיבוק מכיוון אחר, המון רוגע, שלווה, השבת מתקרבת, טוב כאן, מדהים, בא להישאר עוד.
לפני כשנה, התעורר בליבם של אלון אבן-חן וגיא מוזס, שני אנשים טובים באמצע הדרך,  הרצון להקים בית לחיילים בודדים. במקום שיישנו בבית החייל, ללא שום ביסוס קבוע, במקום שיישכרו דירה אי-שם וייאלצו להכין לעצמם את ארוחות השבת. החליטו אותם אנשים להקים פרויקט שונה.
לאחר פנייה למייקל לוין, מהעמותה לחיילים בודדים, הוחלט לשכור בית בכפר גנים בפתח תקווה. הבית שופץ והותאם לשהייתם של 22 חיילים. זה הבית שלהם, זה המקום אליו הם מתגעגעים בעודם בבסיס, כאן נמצאים "האחים" שלהם ו"האמהות" שלהם, כאן החדר שלהם, כאן הם חיים.
החיילים כולם בנים, המוגדרים ע"י הצבא כחיילים בודדים ישראלים מאחר ואין להם קשר עם משפחותיהם. הם עזבו את בתיהם הרבה לפני הגיוס ממגוון סיבות, חלקם חרדים שרצו לשרת, דתיים לשעבר ועוד. הם משרתים את המולדת, נמצאים ביחידות קרביות, מסווגות ואיכותיות, הם מלח הארץ.
מתבוננת בהם בבית וליבי מתמלא, איזה גברים, כמה עוצמה, כמה כוח וכמה אהבה.
"איך הגעת לכאן?" אני שואלת את לירון חביב, "האמא" של הבית
לוקח ללירון המון זמן לענות לי. היא נבוכה ומצטנעת. כן, לירון, אשר בעבודתה היא מנהלת תפעול בחברת ניהול נכסים, אישה בת 37, אם לשלושה ילדים מאם המושבות, יו"ר הנהגת בית הספר "פאול קור", ממש נאלמת מולי.
אחרי עוד שכנוע קטן, היא משתפת, "יש לי מסורת כזו, שכאשר אני או מישהו מקרוביי עומד בפניי סיטואציה מסוכנת או קשה, אני מחפשת לעשות מעשה טוב כלשהו בכדי שזה יהיה לזכותם ולבריאותם.
לפני כשנה, ביום שלישי בשבוע, חברה טובה שלי אמורה הייתה להיכנס לניתוח מסובך ואני, כמיטב המסורת ביני לבין עצמי, התחלתי לחפש מעשה טוב כלשהו, משמעותי, שאוכל לקחת על עצמי בעבורה. ממש חיפשתי, ימים רבים, בכל דרך אפשרית. ואז זה הגיע. ביום שני באחת עשרה בלילה, אני מקבלת הודעה מאנה נבות, "האמא" השנייה של הבית, שמבשרת לי שעומדים להקים את הבית הזה בפתח תקווה ושואלת אם אני מעוניינת לקחת חלק. לא הייתה מאושרת ממני, הנה מצאתי את המעשה שלי, מיד נעניתי בחיוב ומשם הכול החל להתגלגל".
לירון אחראית, בין היתר, על הלוגיסטיקה של ארוחות שישי ושבת. יחד עם אנה, הן השכילו והרימו את הפרויקט הזה לקהילה של פתח-תקווה. ובכל סוף שבוע מתנדבות 4 נשים שונות וטובות לבשל ארוחות חמות וטעימות לחיילים הללו. החיילים יודעים שהם חוזרים הביתה וממתינה להם ארוחת שבת מיוחדת, מפנקת וטעימה. אחת לחודש נרתם אחד מבתי הספר בעיר לנושא. ההורים ולעיתים אף המורים, לוקחים על עצמם את ארוחות השבת ודואגים לפנק את החיילים מכל וכל. דגים, בשרים, תוספות, עוגות, שתייה ועוד. זה ממלא את שולחנם, אך בעיקר את ליבם.
"אני מרגיש שזו הפעם הראשונה שיש לי משפחה. אני מגיע לכאן ומקבל חיבוק חם ואוהב מלירון ומאנה, אני נמצא עם החיילים הנוספים ומרגיש שהם אחים שלי. תמיד מגיעים לכאן אנשים, יש עם מי לדבר והבית מלא אנשים ונעים", מספר לי אחד החיילים שהתיישב לצידי. "אני לא שוקע למחשבות על הבדידות, לעומת הרבה חיילים בודדים אחרים שאני מכיר אשר גרים  עם כמה שותפים בדירה איפשהו, אין אף אחד איתם שמפנק ומעניק להם ואז עולות המחשבות על האין. אני מאושר להיות כאן, כל דבר שאני צריך יש לי למי לפנות, יש אוזן קשבת, יש לי עם מי לדבר".
 
איך אתם מתנהלים כלכלית?
"את הבית אנחנו שוכרים." משתפת אותי לירון. "על כל תשלומי הארנונה, חשמל ומים מקבלים הנחה מסוימת, לפי חוק מדינה לחיילים משוחררים, יתר הדברים מתקבלים בתרומות מאנשים טובים ומדהימים שאנו נתקלים בהם מדיי יום.
יש אנשים קבועים שפשוט נותנים כל הזמן, גדי מהירקות והפירות, משה המדהים מהביצים נכנס לבד וממלא את מה שצריך, "סנו" תורמים לנו מוצרי ניקיון באופן קבוע, "לחמנינה" תורמים לנו מאפים, מה S'JEM אנחנו מקבלים בירות בסופי שבוע, אסור אלכוהול באמצע השבוע כחלק מהנהלים. יתר הדברים אנחנו מסתדרים בתוך התקציב שהשקיעו בהקמת הבית האנשים שהגו את הרעיון.
בתחילת הפרויקט כל בתי הספר בעיר נרתמו למסירת מוצרי הגיינה: שמפו, סבון, סכיני גילוח, טלק, קיסמי אוזניים ועוד. ממש התארגנו לכל השנה.
הקהילה קיבלה אותנו בחום ובאהבה. השכנים שלנו מקסימים והכל מתקיים בשיתוף פעולה מדהים מולם. אנחנו מתגוררים בשכונה דתית ודואגים לכבד את כל הבקשות שלהם, על ניקיונות לפניי כניסת השבת, שעות של שקט בדירה בערבים ובשבתות. דואגים לנהל את כל האירועים שלנו בצהריי שישי או במוצאי שבת. חשוב לנו מאוד יחסי הגומלין.
וגם החיילים יודעים שהם נותנים לקהילה חזרה. בקרוב יתקיים אירוע למען המתנדבות המדהימות של הבית, אירוע שהחיילים עורכים עבורן. ביום העצמאות, חיילים התנדבו לפעילות בגני ילדים. במימונה ערכו ארוחה עבור המתנדבות.
הקהילה כאן מחבקת ועוטפת אותנו ואנו מחזירים אהבה בדרך שלנו.
22 גברים בבית איך זה עובד?
"יש את לבנת ודודו, הם המדריכים בבית. ממש כמו בפנימייה, הם אחראים לכל התחזוקה של הבית, כל הדברים שהחיילים צריכים הם פונים אליהם ומבקשים וכל מה שהם יכולים הם מסייעים ועוזרים. יש תורנות ניקיון מדיי שישי ומוצאי שבת בין החיילים. החיילים מכבסים לעצמם את בגדיהם, וגם בגדים שנתרמים לבית, מסודרים על מדפים לפי מידות וכל אחד מרגיש חופשי לגשת ולקחת. הכללים והנהלים בבית מאוד ברורים, אני ואנה מקפידות עליהם והחיילים יודעים שאם לא יעמדו בהם, העונש הוא לצאת מהבית.
הבית מתנהל בצורה טובה מאוד, מאחר וכל מי שנמצא פה מעריך את מה שהוא מקבל ונותן. אנחנו דואגים לקשט להם את החדר בימי הולדת. יש מתנדבת שאחראית לכך, טלי פוסטלינקו, היא דואגת לארגן להם עוגה יפה ומתנה. הם כמו הילדים שלנו, אנחנו חושבים עליהם כל הזמן. נמצאים כאן למענם."
חייל נוסף מתיישב לידי, אני שומרת על פרטיותם ולכן לא מציינת את שמם, "אם אני צריך לצאת למיוחדת, לירון מדברת עם המפקד שלי, כשיש לי איזה דו"ח שלא הגיע לי לקבל בתעבורה, היא עוזרת לי. אפילו בהתנהלות הכלכלית, מלמדת אותי כיצד עליי לפעול, איך לתכנן קדימה, איך לנהל נכון את הדברים".
שוב מופיע אצלי הוואו, לא מובן מאליו, לא מובן מאליו כלל, הנתינה הזו. איזה בית קסום, כמה אהבת חינם. כמה חום. ממש מרגש.
יחדיו הם עורכים שולחן מלא מכל טוב, שעמל עליו יוסי, השף המתנדב. ואז הם מתיישבים לארוחת הצהריים: יוסי השף, המפקד שלהם, החיילים, לבנת המדריכה, שתוך כדי גם העניקה מעוגת השוקולד העסיסית שהכינה עבורם לבת של לירון, שמקפצת ביניהם, מאושרת כי יש לה כל כך הרבה אחים גדולים..., גיא, לירון, כמה חברות שלהם ועוד כמה אנשים טובים ואלמונים. קסם של משפחה.
מה חסר לכם? יש משהו שאתם זקוקים לו?
"כן. אני צריכה בעלי מקצוע זמינים. יש המון תרומות שמגיעות, כמו לדוגמא ארון, אבל צריך ללכת, לפרק ולהביא אותו. אין לי איך לעשות את זה, אין לי רכב מתאים לכך. אז אם היה לי מישהו שיכול להוביל מדיי פעם זה היה מצויין.
לפני כמה זמן התחילה האזעקה, שבכלל מנוטרלת, לפעול. היינו חייבים מישהו שיגיע לתקן. מישהו הציע להגיע בתשלום, אך אין לי תקציב להקצות לזה. אז המתנו יום וחצי עד שמצאנו מישהו שיגיע בהתנדבות.
התאורה במטבח תקולה, הזמנו חשמלאי ומדובר בתיקון שאין לנו תקציב עבורו. הייתי מאוד שמחה אם חשמלאי שמבין עניין היה מגיע ומסייע לנו בנושא, ללא תמורה. בינתיים, אני אומרת להם להשתמש בפרוז'טור במקום...
בנוסף, כל נושא המצרכים לשבת: דגים, בשרים, דגני בוקר, מעדנים, גבינות, חלב, שתייה קלה. גם זה משהו שאין לנו כרגע ויוצא מהתקציב מדיי שבוע. אם יש מי שיכול להרים תרומה כזו, קבועה, זה מבורך.
מסעדות או אולמות שנותר להם אוכל מוכן, מוזמנים בשמחה להעביר אלינו.
במהלך השבוע החיילים בבסיס, רק בחופשות נמצאים בבית. אז עיקר התחזוק נופל על לבנת ודודו. אבל בסוף שבוע, זקוקים להתגייסות.
כל דבר יתקבל כאן בברכה, זה בית הומה אדם. כל מה שאתם משתמשים בבית שלכם, נדרש גם אצלנו.
מחשבים ניידים, מי שיכול לתרום, גם ישמחו פה כמה חיילים.
הפרויקט הזה קהילתי לגמרי. זה שונה מאוד מהבתים שמשכירים חיילים מול העמותה לחיילים בודדים, שבהם יש בין 5 ל-7 חיילים. כאן גרים 22 חיילים. יש עוד שני בתים כאלו בהרצליה, ועומד להיפתח שם הבית השלישי. הקונספט עובד מאוד יפה, הבית מעניק לחיילים הללו המון ביטחון ומוטיבציה לתרום מעצמם בצבא. בכלל, הבית נותן להם גב, מפתח ומצמיח אותם.
אז מה המקום של העמותה בעצם כאן?
כל נושא הכספים מתנהל שם. הצבא משלם לכל חייל, שמוגדר כחייל בודד, סכום של שכירות, העמותה מקבלת את הכספים הללו ומנהלת אותם. כמו-כן, היא מעניקה לנו מעטפת של שירותים פסיכולוגיים, החיילים מגיעים מרקעים שונים וזקוקים לתמיכה שונה, העמותה בוחנת את הדברים, ממליצה אילו חיילים מתאימים לבית. החיילים אינם בקשר עם משפחותיהם, הם זקוקים לתמיכה הזו ממקום אחר.
"אני ואנה כאן עבורם תמיד. יש מי שמתחבר אליי ויש מי שמתחבר אליה. אנחנו נותנות את המאה אחוז שלנו, אבל תמיד חשובה העזרה המקצועית בעת הצורך." היא מוסיפה.
מתיישב מולי קסם של בחור ומספר לי בעיניים בוהקות:
"עזבתי את הבית לפני הצבא, ועמדתי בפני החלטה לגבי דירה של הצבא או עם עצמי, ואז הפנו אותי לפה, דרך העובדת הסוציאלית. כאן, בבית, הכרתי המון אנשים ממקומות שונים, מהרגע שנכנסתי הנה התפיסה שלי לחיים בכלל השתנתה. חברתי לאנשים מדהימים מתרבויות שונות ונגלה מולי עולם חדש ושונה ממה שהכרתי מימיי. לירון, אנה, גיא ואלון דואגים לכל דבר, מנסים לסייע ככל שהם יכולים בכל תחום שצריך. מרגיש כמו משפחה, לירון ואנה כמו אמהות שלי.
מגיע סוף שבוע, חוזר הביתה לאוכל חם (אפילו מעלה במשקל אחרי ששמרתי בבסיס 😊), יש איפה לשים את הראש. תמיד מגיעים אנשים טובים, כל שבוע, מתייחסים אלינו, מדברים איתנו, מפנקים אותנו. בזכות הבית הזה, הצבא זו התקופה המדהימה ביותר שאני חווה בחיים."
אני רואה שחייל נוסף מעוניין לומר את דעתו ומאפשרת לו, מרגישה שהם חייבים להוקיר תודה, " הבית הזה זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. הכרתי אנשים טובים, בני אדם איכותיים. אנשים שהם פה בשביל לעזור בכל דבר שאני צריך. קשיים ביום יום, בשירות, התנכלות מצד מפקדים. תמיד כייף לחזור לפה. לירון ואנה מדהימות. לפעמים, הן אפילו מפנקות אותנו במתנות קטנות כאלה, ממש נותן את הכוח להמשיך בבסיס. שום דבר אינו מובן מאליו. אני מעריך כל דבר כאן."
"אין לי שביזות יום א' מאז שאני כאן" הוא אומר לי. מקסים שכמותו. גם לי בא לחבק. החיוך עולה על פניי, כמה כייף לראות חיילים מאושרים ומוקירי תודה.
אני מסתכלת סביב וחושבת לעצמי, כמה מכשירי כושר עבורם כאן בבית היו יכולים לפנק, אולי אפילו בריכה קטנה מתנפחת כזו, לשבתות החמות. הדברים הפשוטים אך המשמעותיים לגילאים שלהם ולפריקת המתח מהבסיס.
אגב, אם אתם דואגים לשלום החברה של לירון, הניתוח עבר בשלום והיא בדרך לרפואה שלמה. אז מעשים טובים מבורכים בכל שלב. אני, אישית, התחלתי לחשוב כיצד לשלב את המעשה הטוב הבא שלי למען האחר. ואתם? אני יושבת שם וכל מחשבותיי אומרות וואו, איזו נתינה מדהימה יש באנשים הללו, איך הבית הזה מתנהל לו כך והעולם ממשיך כאילו כלום. זוהי אהבת אמת.
 


Go Back  Print  Send Page